מרץ 01 2010

העבודה משחררת

מאת: בשעה 12:17 נושאים: החלק האישי

"הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבוד חנם ופועלו לא יתן לא" (ירמיהו, כ'ב 13)

הזורעים בדימעה – אחרים ברינה יקצורו

"העבודה משחררת". תחת סיסמה שקרית ודמגוגית זו, ניצלו ושעבדו הנאצים את קורבנותיהם, בעבודת פרך, עד מות, למען הרייך השלישי, ולמען עם האדונים הגרמני.

גם במדינת ישראל מנוצלים ומשועבדים אנשים רבים, שמעבידיהם אינם משלמים להם שכרם, בחסות בתי המשפט. בפרק זה יפורטו מיקרים שקרו לי אישית, ולאחרים, יהודים, ערבים ועובדים זרים, על הלנת שכר, ניצול גס ואלים של כח עבודה זול, ובחינם, ומעשים פליליים שקרו לעובדים זרים, ולערבים, ועל בתי המשפט בישראל, שנוטים תמיד לצד המעביד היהודי, הקבלן ובעל ההון, למען הבית הלאומי השלישי, ולמען עם האדונים היהודי.

בשנת 1969, זמן קצר ליפני התאונה, עבדתי כמפעיל טרקטור אצל חברת אמנונים מחדרה, (שניסו לרמות את הבורסה בתל אביב), האחים ולנסי, ואורי עמיר, קבלנים לעבודות עפר.

העבודה אצל האחים ולנסי היתה באילת, באתר בניה, כמפעיל טרקטור. יום העבודה היה בן 10-15 שעות ביום. בנוסף להלנת השכר, גם מימנתי מכיסי דלק, שמן ותיקונים לטרקטור, שהמעביד סרב לשלם. הוגשה תביעה להלנת שכר לבית משפט השלום בתל אביב. ללא תוצאות. גם תביעה להלנת שכר שהגשתי נגד האמנונים, הפסדתי.

העבודה אצל אורי עמיר ביתה בסיני, במוצבים של קו בר-לב, שעל גדת תעלת סואץ, שנפלו במלחמת יום כיפור ב1973 כמגדל קלפים. העבודה היתה בתנאי סיכון, בזמן מלחמת ההתשה, ורבים נהרגו ונפצעו. ספגתי צליפות והפגזות. יצא לי פעם לעבוד על טרקטור, שמפעילו נהרג זמן קצר לפני כן מפגיעת צלף מיצרי. על הרצפה ובקבינה של הטרקטור נותרו עדיין הסימנים של הפגיעה, שברי זכוכית וכתמי דם. המעביד, אורי עמיר סרב לשלם שכרי, והוצעות החזקת הטרקטור, ולכן הגשתי תביעה להלנת שכר.

ב"משפט" בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, תיק אזרחי 69\104\2, שנערך ב23.5.71, טען בא כח הנתבע שאני ממורמר מאוד בגלל התאונה, ושאני לא יודע מה אני מדבר, ודרש מהשופט שלא יתיחס לדברי. השופט היהודי, הרחמן בן רחמן, קיבל טיעון משפטי מבריק זה, ופסק כך: "…הוא אחרי תאונה ואין לו אפשרות ממשית להוכיח את תביעתו…". השופט התחשב בכך, שהתובע, שנפגע כבר פעם אחת בתאונת דרכים, והוא ממורמר מאוד, הרי שמותר לקפח אותו פעם נוספת, ולהלין את שכרו, משום שהתובע כבר רגיל להיות נפגע, מקופח וממורמר. השופט הציע לי פשרה, וכשסרבתי, איים עלי, שאדרש לשלם אגרה, המשפט ימשך זמן רב, ואני עלול להפסיד את המשפט. נאלצתי להסכים. אכן, משפט צדק למופת, אור לגויים, לפי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, וערכי המוסר היהודי.

לאחר קריסת המוצבים של קו בר-לב, ב73 נפוצה בישראל בדיחה: "המבנים היחידים שנותרו מהמוצבים של קו בר לב הם – הוילות של הקבלנים שבנו אותם, בסביון, אפקה ובהרצליה". אורי עמיר, וקבלנים ומעבידים רבים אחרים, התעשרו מאוד מנצול עובדיהם, מעושק ומרמא. בכל פעם שהיתי מופיע בבית הדין לעבודה, היתי פוגש את חברי לעבודה מסיני, שהגישו גם הם תביעות להלנת שכר. (היתי עד למקרה, שנער הסובל מפגור שכלי, עבד כסבל אצל מעביד, שהלין את שכרו. הוצע לו ע"י בית המשפט, להסכים ולקבל את הסכום העלוב שהמעביד היה מוכן לשלם, משום שאין באפשרותו להתיצב למשפט מול המעביד, עקב מצבו השכלי).

הוילה של אורי עמיר בסביון, וקבלנים אחרים, נבנו בדמם, זיעתם וכספם המולן של עובדיהם, בצורה חוקית וכשרה, בחסות בתי המשפט, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל.

יבא יום, ומדינת ישראל הארורה, תיפול ותחרב, כמו סדום ועמורה, וכמו גרמניה הנאצית.

בסוף שנות ה70, פורסם בעיתונות מקרה שקרה בשטחים הכבושים. מתנחל יהודי, שכר נער פלסטינאי, שישמור לו על הטרקטור שלו בלילות. כשסיים את עבודתו, דרש הנער מהמתחל היהודי את כספו. המתנחל סרב לשלם לו, ואיים עליו באקדחו. הלנת שכר של פלסטינאים, ועובדים זרים, זה הליך חוקי וכשר, במדינת ישראל.

היחס של שלטונות ישראל לעובדיהם הזרים, לעובדים פלסטינאים ולעובדים ישראלים, גרוע ביותר. הלנת שכר, תקיפה וגרימת חבלה גופנית, שבירת שיניים ושדידת משכורת שזה אתה שולמה להם, מידי המעביד, או בריונים שהושכרו לכך. לנצלנים ולגזלנים מעם האדונים היהודי, יש שיטות שונות ומגוונות לחמוס את עובדיהם, יהודים, פלסטינאים וזרים. פועלים זרים שנפצעו בתאונת עבודה, מגורשים מייד, בכדי לחסוך מכספי הפיצויים. עובדים זרים שנפצעו בתאונת עבודה, נאלצים לברוח מבית החולים, זמן קצר לאחר הגיעם, ולהסתתר, בכדי למנוע גרושם, הלנת שכרם, והפיצויים. הגסטפו הישראלי נמנע מלסיע לקורבנות השוד והתקיפה, ומעשים פליליים. קרן האור היחידה בסדום הישראלי הוא – ארגון "קו לעובד", ו"רופאים לזכויות האדם", שמסיעים להם באמצעיהם הדלים.

שבתאי לא שוכח, לא סולח, ולא מוותר!!!

עדיין אין תגובות

RSS תגובות

השארת תגובות