מרץ 01 2010

קורות חיים

מאת: בשעה 12:07 נושאים: החלק האישי

"מקום המשפט שמה…

הרשע ומקום הצדק שמה

הרשע…" (קהלת ג' 16)

… "ויקו למשפט והנה

משפח לצדקה והנה

צעקה…" (ישעיה ה' 7)

בראיון עיתונאי הוצגו למו"ל של אתר זה שאלות אלו:

הצג בקיצור את עצמך.

שמי שבתאי לוי. נולדתי בפלסטין ב28.2.1940. מצבי תחת הכיבוש הציוני דומה מאוד למצבם של הערבים, ולמצבם של היהודים תחת הכיבוש הנאצי. סבלתי מגיל צעיר מאוד, בגן הילדים, בבית הספר, בצבא ובכל מקום, ועדיין אני סובל מהתעללויות, השפלות, מדיכוי, ניצול ושעבוד מצד עם האדונים היהודי (הנאצים כינו את עצמם "עם האדונים הגרמני"), שהתייחסו אלי כמו שמתייחסים לערבים. בשנת 74', ארבע שנים אחרי התאונה, התאסלמתי כמחאה ונקמה וכאקט פוליטי, וכדי להזדהות עם סבלם של הערבים, קורבנות הכיבוש הציוני. דרשתי מספר פעמים משלטונות הכיבוש שיבטלו לי את שבועת האמונים שנשבעתי עם גיוסי לצבא. כל בקשותי נדחו.

בן 30 הייתי כשנפגעתי בתאונת דרכים (24.4.1970, ראה פרק "התאונה"). התאונה פגעה בי בצורה קשה ביותר, שאני מכנה אותה "שואה". עד עכשיו, 30 שנים אחרי התאונה, עדיין לא הצלחתי להתאושש ממנה ולהתגבר על האסון. זה 32 שנה, מאז התאונה, שאני חי כמו זקן, אינני עובד ואינני לומד. אין לי חשק לכלום. אין לי רכב למרות נכות ברגליים. את קצבת הנכות מהמוסד לביטוח לאומי התחלתי לקבל 15 שנים אחרי התאונה (ב-1985). הכספים שנחסכו ממני, ומרבים אחרים, הופנו לדיכוי העם הפלסטיני, להקמת התנחלויות, למלחמות, יצור ורכישת נשק, וליצירת פצצות אטום נוספות.

את המקרה הזה לא אשכח לעולם. בזמן שאושפזתי בבית חולים איכילוב לאחר התאונה, ניגשה אלי האחות הפיזיוטרפיסטית, גברת לוץ, שאלה לשלומי והציעה לי עורך דין, שיטפל בתיק התאונה שלי. הסכמתי ומסרתי את התיק תאונת דרכים 70\2241, שנסגר מ"חוסר הוכחות". עורך הדין שגברת לוץ הציעה לי היה בעלה. לוץ לא סיפרה לי. הורי חשבו אחרת ופנו לעורך דין אחר. המפלצת הסדיסטית והאכזרית לוץ כעסה עלי מאוד ונקמה בי. כשהרופאים פנו למפלצת לוץ שתקים אותי מהמיטה כדי שאתהלך קצת, היא בחרה לעשות זאת בדיוק בזמן ששטפו את הרצפה, והרצפה היתה מוצפת מים עם סבון, כדי שאחליק ואפול (נעזרתי בקביים, שקיימת בהם סכנת החלקה במים). כשביקשו הרופאים מהמפלצת הנאצית לוץ שתושיב אותי על כיסא, סירבה לעזור לי לשבת (שתי רגלי היו בגבס) ורצתה שאפיל עצמי אחורנית על הכיסא, דבר שהיה גורם לי כאבי תופת. כשסירבתי היא סטרה לי ודחפה בכוח אותי לכיסא. (כל זה קרה כחודש לאחר התאונה, זמן קצר לאחר הניתוח, כשסבלתי כאבים עזים והיו לי פצעים פתוחים). יום אחד ביקשו הרופאים לבצע לי מניפולציה ברגל. נתנו לי אינפוזיה עם מורפיום להרגעת הכאבים. המפלצת הנאצית לוץ החלה מייד לכופף לי את הרגל בכוח רב. צרחתי מכאבים אבל המפלצת הנאצית התעלמה. פניתי לרופא לעזרה, והרופא ביקש ממנה שתמתין עד שהתרופה תשפיע. בסופו של דבר לא בוצע הטיפול, משום שהמפלצת היתה עסוקה מאוד. כל החולים שנאו את המפלצת וכינו אותה גברת פלוץ.

עקב הטרדות של החולים בחדר ביקשתי לעבור למסדרון, לזכות בקצת פרטיות ושקט. מדי פעם הייתי נכנס לחדר לבקר חבר. כשראתה אותי המפלצת הנאצית לוץ בחדר, סילקה אותי מייד, בכוח, עם כיסא הגלגלים, בטענה שהפצעים שלי מפיצים חיידקים מסוכנים. החולים שמחו מאוד ולא נתנו לי להיכנס לחדר. יום אחד נעצרתי בפתח החדר, משכתי חוט מהתחבושת, גלגלתי אותו לכדור, זרקתי למרכז החדר, אמרתי שזה מלא חיידקים מסוכנים והסתלקתי משם מייד. את הקללות והצעקות שמעתי עד קצה המסדרון.

כשהחולים יצאו מהחדר הם נאלצו לעבור במסדרון ליד מיטתי ולא חששו כלל וכלל מהחיידקים המסוכנים שלי. החיידקים המסוכנים שלי התחשבו מאוד בחולים המסכנים המשוטטים ליד מיטתי, ונמנעו מלצאת מהפצעים, לבל יסכנו את החולים המסכנים. אכן, חיידקים נחמדים ואנושיים, רחמנים בני רחמנים.

החולים הפיצו עלי שמועות שאני מחטט לי בפצעים. חולה אחד, בעל דמיון מפותח וכושר אבחון מעולה, "ראה", אותי פותח את הדלת בבעיטה, עם הרגל הפצועה והמדממת (שברים מרוסקים, וקיצור הגפה ב3.5 ס"מ). "האשימו" אותי שיכולתי כבר מזמן להיות בבית, ועוד כהנה וכהנה שטויות.

המפלצת הנאצית לוץ הסיקה מסגירת התיק ת.ד. 70\2241 מ"חוסר הוכחות" (שהיה בידי בעלה העורך הדין) שיש לה עסק עם פראייר מטומטם, תת אדם וחדל אישים, שאינו נחשב לאישיות שיש לכבדה ולהתחשב בה. ליהודי המטומטם שבתאי לוי אין מבנה גולגולת נכון, הוא איננו יהודי טהור גזע, בחיר העמים ועם סגולה, איננו משתייך לעם האדונים היהודי, גזעו נחות ואלוהים לא בחר בו מכל העמים. אפילו המשטרה לא מתייחסת אליו ברצינות, ולכן סגרה את התיק תאונת דרכים 2241/70, מ"חוסר הוכחות". (הנאצים ייחסו לעצמם "מבנה גולגולת נכון". לי אין מבנה גולגולת נכון, אבל ליהודים, שאלוהים בחר בהם מכל העמים, יש!).

הייתי בהלם חזק עקב התאונה ולא יכולתי להגיב על מעלליה של המפלצת הנאצית לוץ. המפלצת הנאצית ניצלה מצב אומלל זה והתעללה בי, ללא כל תגובה מצידי. 32 שנים עברו מאז השואה (התאונה, 24.4.1970), וטרם התאוששתי מההלם והטראומה הנוראית.

מהצוות הרפואי, ששנא גם הוא את המפלצת לוץ, נודע לנו שפעם נולד למפלצת תינוק, שמת. אם המפלצת הנאצית לוץ טיפלה בתינוק שלה כמו שטיפלה בנו, החולים, אין זה מפליא כלל שהתינוק מת.

אילו היו נפגשים ד"ר מנגלה, השטן הנאצי, שביצע ניסויים מפלצתיים בבני אדם, והאחות הפיזיותרפיסטית הסדיסטית לוץ – השטן היהודי, אין ספק שהשטן הנאצי מנגלה היה מתלהב מאוד מהשטן היהודי, לוץ, והיה מתרשם עמוקות מאופייה השטני ומאכזריותה.

השטן הנאצי, ד"ר מנגלה, היה מציע לשטן היהודי לוץ לעבוד במחיצתו ולסייע בידו בביצוע ניסויים אכזריים באסירי המחנות, למען טוהר הגזע.

אכן, אין ספק, שהשטן היהודי לוץ הייתה מצטיינת בעבודתה, לצידו של השטן מנגלה.

אנשים חלשים, נחותים, תתי-אדם וחדלי-אישים, פראיירים ומטומטמים, שאינם משתייכים לעם האדונים, אלוהים לא בחר בהם מכל העמים, טוהר הגזע שלהם פגום, ואינם בעלי מבנה גולגולת נכון, ראויים ליחס משפיל, ניצול והתעללויות, כמו שעושים לחיות, וכמו שעושים לערבים.

אל בית חולים ליולדות בנהריה הובאה אשה ערביה ללדת. היולדת, שהיתה צריכה כבר ללדת, התבקשה ע"י האחות לדחות את הלידה. היולדת, שלא יכלה להתעכב, ילדה בכוחות עצמה. האחות היהודיה סטרה ליולדת בחוזקה.

יולדות ערביות שהגיעו בגפן לבית החולים, ללא ליווי, קיבלו זריקה הגורמת לעיכוב הלידה, דבר הגורם נזק לתינוק ולאם. מדינת ישראל הפושעת, הנאצית והגזענית, שהורגת הרבה ערבים, ככתוב בתורת ישראל הקדושה והתמימה: "הטוב שבגויים – הרוג", בכל דרך אפשרית, כדי לחסוך בהוצאות (מענק לידה, קצבאות ילדים, בריאות, חינוך ועוד), מעדיפה להרוג אותם כשהם קטנים (ואת אימותיהם). המטרה, יצירת מרחב מחיה יהודי (לבנסראום), ושמירה על טוהר הגזע היהודי, מקדשת את כל האמצעים.

——————————————————————————– דצמבר 2002

בימים אלה זוממת מדינת ישראל, הפושעת הנאצית והגזענית, לסלול טיילת בחברון הכבושה, מקרית ארבע למערת המכפלה. לצורך הסלילה יהרסו בתים פלסטינים רבים, ותושביהם יגורשו.

בימים אלו חלה הרעה במצבי. הברך הימנית נפגעה עקב המאמץ הרב שנגרם בגלל הפגיעה ברגל שמאל, שנפגעה בתאונה ב1970. עכשיו שתי הרגליים פגועות, ונגרם לי קושי בהליכה (הליכה איטית), בעליה וירידה במדרגות.

חרף ההרעה במצבי הרפואי והמוגבלות הרבה בניידות, אינני מתכון כלל לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבל קצבת ניידות ורכישת רכב, משום שידוע לי בוודאות גמורה שבקשתי תידחה. מדינת ישראל הפושעת, הנאצית והגזענית זקוקה מאוד לכסף, לביצוע פשעיה הרבים, ותדחה את בקשתי חרף ההחמרה במצב. את קצבת הנכות מהביטוח הלאומי קיבלתי 15 שנים אחרי התאונה.

מצב חדש זה מונע ממני לצאת לטיולים רגליים – הפעילות היחידה שלי – וגורם לתלות מרובה בתחבורה ציבורית, המושבתת ליום ורבע בשבוע, בימי שישי ושבת. התוצאה: עצבנות ותסכול מרובים, ייאוש וחוסר אונים שעלולים לגרום לדיכאון, כמו שקרה אחרי התאונה, ולחץ דם גבוה.

אין למי לפנות בבקשת עזרה וסיוע. הטיילת שתיבנה בקרוב, וההתנחלויות, הוקמו על חשבון קצבת הנכות, שהתקבלה באיחור של 15 שנים, וקצבאות אחרות, שלא אזכה לקבל לעולם, והרכב שנמנע ממני ומרבים אחרים – נכים, מוגבלים, קשישים וחולים שמצבם אנוש, חולי סרטן ומחלות סופניות – המופקרים לגורלם, שאינם יכולים לרכוש את התרופות, בגלל קיצוצים בתקציב, נפגעי תאונות עבודה, ומחלות מקצועיות, שהמוסד לביטוח לאומי מתעלם מהם, ילדים נפגעי תקיפה מינית וילדים במצוקה קשה ובסיכון, שמשוטטים ולנים ברחובות, שאינם מקבלים כלל קצבאות, או שיקבלו באיחור רב, לאחר שנים של המתנה, ועל האדמות הפלסטיניות שהופקעו ונגזלו.

כתוצאה מהרעש בעבודתי כמפעיל טרקטור, בשנים 1968-69, לקיתי בשמיעתי. אני זקוק עכשיו למכשיר שמיעה לאוזן, שעולה הרבה כסף. לא די בזה שעבדתי בחינם וסיכנתי את חיי ללא שכר (ראה פרק "העבודה משחררת"), אני צריך עכשיו לממן בעצמי את הנזק שנגרם לי, ולרכוש בעצמי את המכשיר שמיעה, שעולה הרבה כסף. המוסד לביטוח לאומי לא יכיר בנזק ובנכות שנגרמה כתוצאה מעבודתי, כדי לחסוך למדינת ישראל כסף, שיופנה לכיבוש ולהתנחלויות.

יהודים שעבדו עבודות כפייה אצל הנאצים זכו לפיצויים עבור עבודתם, בריאותם שנפגעה ורכושם שהוחרם. אני ורבים אחרים, יהודים, ערבים, ועובדים זרים, לא נזכה לזה לעולם, משום שמדינת ישראל הפושעת זקוקה מאוד לכסף לביצוע פשעיה, ולייצור נשק להשמדה המוני בתעשיות המוות שלה, ולייצור פצצות אטום נוספות. הגרמנים, שהם אנשים הגונים וישרים, שילמו פיצויים לקורבנות השואה ולעובדי עבודות הכפייה. מדינת ישראל הפושעת, הנאצית והגזענית לא תעשה זאת לעולם, ולא תשלם פיצויים על פשעי המלחמה שביצעה, רכוש ערבי שהופקע ושכר עבודה – לא ליהודים, לא לערבים ולא לעובדים הזרים (ראה פרק "העבודה משחררת").

המטרה הציונית-נאצית, ביצוע פשעי מלחמה ומעשי זוועה נגד הערבים, מקדשת את כל האמצעים: עושק, קיפוח, שוד וגזל ומניעת קצבאות לנזקקים.

בשבילי, ובשביל רבים אחרים, אין שום טיפול, שום עזרה ושום כתובת לפנות אליה.

שבתאי לא שוכח, לא סולח, ולא מוותר!!!

——————————————————————————–

שאלה. באתר האינטרנט שהקמת השתמשת בביטויים וניסוחים קשים ביותר. האומנם?

"אילו ד"ר יוזף מנגלה, השטן הנאצי, שביצע ניסויים מפלצתיים בקורבנותיו היהודים ובאחרים, היה בודק אותי והיה מודע למצבי (ולמצבם של רבים אחרים תחת שלטון ישראל), העיניים שלו היו יוצאות מחוריהם מרוב קנאה ותמהון בתלמידיו-קורבנותיו היהודים, לכשהיה נוכח לדעת שתלמידיו קורבנותיו לשעבר התעלו על מורם ורבם. ד"ר מנגלה היה מתקשה להאמין למראה עיניו, שמדינת ישראל, הבית הלאומי השלישי, יורשת הנאצים וממשיכת דרכה, ממשיכה לבצע פשעי מלחמה ומעשי זוועה ופשעים נגד האנושות, כמו שבוצעו ברייך השלישי. יהודי ליהודי – נאצי.

מצבי האישי אינו שונה ממצבם של ניצולי השואה הנאצית וממצבם של פליטים ומגורשים אחרים, מבחינה נפשית ורגשית. נמנעו מימני טיפולים רפואיים אחרי התאונה, כשבתי החולים הדסה תל אביב ותל השומר סירבו לקבלני לטיפול שיקומי אחרי התאונה. לקיתי בדכאון עמוק כתוצאה מהתאונה. ד"ר קלצ'י מהתחנה לבריאות הנפש בתל אביב, וד"ר דן בוסתן מהתחנה לבריאות הנפש ברמת גן סירבו לטפל בי. דן בוסתן טען שאני מנסה לנצל את מצבי ולהפיק ממנו תועלת.

אספר לך על מקרה שקרה לי כמה פעמים. לא נעים לי לספר זאת ברבים. את המקרה הזה הייתי צריך לספר לרופא נפש. אך מאחר שמעולם לא זכיתי לקבל טיפול רפואי נפשי ואין לי למי לספר זאת, אני נאלץ לספר אותו כאן, באתר האינטרנט, שכולם יידעו. למרות שהגילוי מביך אותי החלטתי בכל זאת לספר, כדי להמחיש את דברי בעניין השטן הנאצי וחבריו היהודים.

גברים מכירים את התופעה הנקראת "חלומות רטובים" (קרי לילה). אני חוויתי תופעה שונה – חלומות יבשים. חלום יבש דומה לחלום רטוב, אך בהבדלים משמעותיים. בחלום יבש אין זקפה, אין חדירה ואין פליטת זרע. חדלון מושלם. אין ספק שהד"ר מנגלה היה לוקה בתסביך נחיתות קשה, לכשהיה נוכח לדעת שתלמידיו קורבנותיו לשעבר התעלו מעל מורם ורבם.

בילדותי קראתי ספר על חיילים ישראלים בצבא הבריטי, שלחמו בנאצים. חייל ששירת ביוון פגש ניצול שואה, ילד שהנאצים ביצעו בו ניסויים מפלצתיים וסירסו אותו. הילד הזה היה נוהג להראות לכולם מה עשו לו הנאצים, כדי לנקום בהם.

מאחר שאין הבדל משמעותי בין גרמניה הנאצית למדינת ישראל, גם אני מספר על כל מה שעשו לי הנאצים הציונים. הבית הלאומי השלישי הוא המשכו הישיר של הרייך השלישי. השטן קלצ'י והשטן דן בוסתן, ושטנים אחרים (כולם רופאי נפש) שסירבו לטפל בי, הם קולגות של השטן הנאצי מנגלה, יורשיו וממשיכי דרכו.

ב5.1.88 אמר לי רופא מהתחנה לבריאות הנפש ברמת גן כך: "הוזנחת הרבה זמן ועכשיו אין אפשרות לטפל בך".

כאשר פניתי לאחר התאונה למשרד הרווחה ברמת גן בבקשת עזרה, סירבו לסייע לי. עובדת סוציאלית בשם גינה גולדשטיין היתה פורצת בצחוק רם כשהייתי מספר לה על בעיותי.

אני מצרף בזאת קטע מעיתון ידיעות אחרונות, "סלקציה", מה24.2.89, מהמדור "חץ מסילבי קשת" (התפרסם במקומון "ירושלים" זמן מה לפני כן). הקטע המצורף מחזק את טיעוני, על היחס הברוטלי שקיבלתי מרופאי נפש ועובדות סוציאליות (ומהמפלצת הנאצית לוץ ורבים אחרים).

"סלקציה"

——–

"במחקר שנערך בבית ספר לעבודה סוציאלית בתל אביב, ע"י פרופסור ישראל טשרני, מתברר כי בנסיבות מסוימות נוטים סטודנטים למקצועות סיעודיים (פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית) לפגוע במטופלים, ואפילו להמיתם.

56% מהנשאלים הסכימו למיין בין מטופלים פרודוקטיבים ובלתי פרודוקטיבים. 13% הסכימו לתכנן המתת קבוצת מטופלים. 10% הסכימו להשתתף בהמתה המונית שכזאת.

20% של הסטודנטים הסיעודיים מוכנים, בעקבות פיגועים חוזרים, להשתתף במיון אוכלוסיה ערבית, לגירוש המוני.

מיון? המתה? סלקציה? רצח? כתשובה לשאלה: אין די משאבים להעמיד את המשק על הרגליים. אי לכך אתה מקבל הוראה לצמצם את הטיפול למוגבלים".

במדינת ישראל, הפשיסטית, הנאצית, והגזענית, יורשת הנאצים וממשיכת דרכה, הכל אפשרי.

כתוצאה מהתאונה, ואירועים קשים שעברו עלי לפני התאונה ואחריה, חלה הידרדרות קשה במצבי הגופני והנפשי. המשפט צדק למופת אור לגויים, והישיבה האחרונה בכלא, שנמשכה מספטמבר 98 ועד מרס 99, החריפו עוד יותר את מצבי. כשנעצרתי לא יכולתי לאכול כלום, במשך 4 ימים. אחרי 4 ימים ללא אוכל בדקו לי לחץ דם במרפאה בבית המעצר אבו כביר. לחץ הדם עלה ל180, וזאת אחרי צום של 4 ימים. גם לאחר שחרורי אני סובל מלחץ דם גבוה, שהגיע ל120 דיאסטולי, ו190 סיסטולי.

כשנה לאחר התאונה, בגלל המרירות העצומה, הכעס הנוראי, התסכול והמצוקה הנפשית הקשה שפקדו אותי, בגלל סגירת התיק ת.ד. 70\241, מ"חוסר הוכחות", מניעת טיפולים רפואיים, הפסד ה"משפט" להלנת שכר ועוד (ראה "העבודה משחררת"), התחלתי לכתוב על שטרי כסף קללות נגד המדינה. כתבתי כך: "זעקי מדינת ישראל הארורה. הרימי קולך בנחרת גסיסה וחרחורי מוות. מדינת סדום, ממשלת עמורה, ישראל הפשיסטית – סופך יהיה כסופה של גרמניה הנאצית". הפצתי כ400 שטרות כאלה בשנים 71-74. נעצרתי מספר פעמים ע"י המשטרה, ונשפטתי כמה פעמים לעונשי מאסר.

ספר לנו על המכתבים שבגללם נעצרת.

כתוצאה מהכעס הנוראי על המדינה, עקב התאונה, סגירת התיק תאונת דרכים 70\2241 מ"חוסר הוכחות", מניעת טיפולים רפואיים, ה"פיצויים" שקיבלתי עבור התאונה, הפסד משפט הלנת שכר ועוד, התחלתי לשנוא את מדינת ישראל שנאה עזה. בשנות ה70 וה80 כתבתי ארבה מכתבים לשרים, ר"מ, חברי כנסת ומשרדי ממשלה, ועוד. המכתבים היו מנוסחים בצורה חריפה ביותר: "יורשי הנאצים וממשיכי דרכם", ו"ציונאצים" (ציונים-נאצים). (חלק מהמכתבים מצורפים בפרק "תגובות". בחלק מהמכתבים (שאינם מצורפים), סיימתי במילים אלו, בצבע אדום, באותיות ההולכות וגדלות:

"בדם ואש פלסטין נפלה. בדם ואש פלסטין תקום!!!"

שאלה. במכתבים שכתבת לבית המשפט בעניין המשפט צדק למופת אור לגויים, כינית את עצמך "היהודי המטומטם שבתאי לוי". הסבר זאת.

היהודים, כידוע לכל, הם עם של חכמים. כולם חכמים, כולם נבונים וכולם יודעים את התורה, תורת הגזע, תורת העושק והשעבוד, תורת הניצול, המרמה והגזל וההתעללות בחלש. חכמים בני חכמים, יותר מדי חכמים, ממש סובלים מעודף שכל. היהודים היותר מדי חכמים, שסובלים מעודף שכל, תמיד לעגו לי, הציקו והתעללו בי, כינו אותי מטומטם, פסיכי, דביל, דפוק בשכל ועוד. וכל זה מילדות. יהודי הסובל מפיגור שכלי נחשב כחכם וגאון ביחס אלי. עם האדונים היהודים נבחר ע"י אלוהים מכל העמים, וזו הסיבה לחכמתם היתרה.

הכינוי "היהודי המטומטם" שהצמדתי לעצמי נעשה כמחאה, נקמה, וכאקט של זלזול תהומי בחוכמת היהודים החכמים, ובתבונתם היתרה, והתרסה נגד השוביניזם, הגזענות היהודית החשוכה. גם הנביא ישעיה חשב כך: "הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים" (ישעיה ה' 21).

תופעה שנתקלתי בה הרבה פעמים: כשאני משוחח עם אנשים, ומספר להם על דבר שהם אינם יודעים, הם תמיד לגלגו עלי וטענו שאני מטומטם ולא יודע מה אני מדבר. הטיפש, בישראל, איננו זה שלא יודע. הטיפש הוא זה שכן יודע. בישראל, טיפש הוא זה שאין לו כוח, ולא זה שאין לו שכל.

במכתב ששלח עו"ד מנחם גושן, מנהריה, למשטרת עכו ב22.11.88, וללשכת עורכי הדין בחיפה ב21.10.88, כתב שאני חולה נפש, ושאושפזתי כבר בעבר מספר פעמים בבית חולים פסיכיאטרי. מסרתי עותק ממכתב זה לבית המשפט (ראה מכתב מה7.5.96 בפרק "משפט צדק למופת"). השופט ההדיוט חנן אפרתי שאל אותי באיזה בית חולים פסיכיאטרי אושפזתי ושלח אותי להסתכלות נוספת. גם במשטרת נהריה, תיק מס. 88\2341, רצו לדעת באיזה בית חולים פסיכיאטרי אושפזתי. בבדיקה שערכו התברר להם שעו"ד מנחם גושן שיקר (זכרון דברים, רס"ר עמי טל, משטרת נהריה, מה22.12.89 ומה24.12.89). משטרת נהריה לא נקטה צעדים משפטיים נגד עו"ד מנחם גושן (אולי זו הסיבה לסגירת התיק?).

נבדקתי ע"י ד"ר פרידריק וייל, פסיכיאטר מחוז חיפה, לצורך קבלת קצבת נכות מהביטוח הלאומי ולצורך מינוי אפוטרופוס. לאחר "בדיקה" שנמשכה מספר דקות, כשרוב הזמן עיין בחוות דעת קודמות, כתב "חוות דעת רפואית" מלאת שטויות, כגון, "רמה שכלית מתחת לממוצע" ועוד.

ב17.6.90 נבדקתי במכון "רום", מכון לפסיכולוגיה יישומית, מטעם המוסד לביטוח לאומי, בכדי להתקבל לקורס טכנאי מחשבים (שיקום מקצועי). חוות דעתם היתה שונה לחלוטין מ"חוות דעתו" של פרידריק וייל.

"חולה הנפש שאושפז כבר מספר פעמים בעבר בבית חולים פסיכיאטרי", "המעורער בנפשו ולוקה בשכלו" (לפי חוות דעתו הרפואית של עו"ד מנחם גושן), ו"בעל הרמה השכלית מתחת לממוצע" של ד"ר פרידריך וייל, סיים בהצלחה קורס טכנאי מחשבים בבית ספר "סיון" ב24.6.91 וקורסים נוספים, גרפיקה ממוחשבת ושרטוט, וקיבל תעודה.

שאלה. מה היה לך עם עורך דין מנחם גושן מנהריה, שהגיש נגדך תלונה במשטרה?

אחי יצחק לוי רצה להתמנות אפוטרופוס עלי. לשם כך פנה לחברו, עו"ד גושן. גושן נרתם במרץ רב למשימה הקדושה וגייס גם את ד"ר פרידריק וייל. שני הלוחמים למען הצדק והחופש נרתמו במרץ רב לעניין, ולשם כך נקטו בכל האמצעים, כולל שקרים.

אני לא יכולתי לסבול שמישהו יחליט במקומי ונקטתי בכל האמצעים, כולל פניה לעורך דין. הנסיון למנות לי אפוטרופוס נכשל. האמצעים השפלים והבזויים פגעו בי קשה, ולכן החלטתי לפעול ע"י מודעות פרסומת לשני השותפים (כידוע, אסור לעורכי דין ולרופאים לפרסם את עצמם).

במודעות הפרסומת שהדפסתי והדבקתי סמוך לבית המשפט בחיפה ובנהריה, ובמקום עבודתו של ד"ר וייל, בית חולים רמב"ם, כתבתי כך: (נוסח מקוצר).

"לעורך דין מנחם גושן קשרים הדוקים עם משרד הבטחון, בית המשפט, משטרת ישראל, לשכת עורכי הדין, המוסד לביטוח לאומי, ועם טובי הפסיכיאטרים, שיסייעו בידך וימסרו חוות דעת רפואית לכל דורש, תמורת תשלום"

"עורך דין מנחם גושן מוכן לעשות למענך מעל ולעבר לנדרש, ובלבד שהלקוח יהיה מרוצה. הלקוח תמיד צודק, והמטרה מקדשת את כל האמצעים"

"15% הנחה למוסר תלוש זה".

"עורך דין מנחם גושן, רחוב הרצל 65 נהריה, טלפון 927418 928792".

בתחתית המודעה הדפסתי תלושי הנחה בסך 15%, לכל מי שיביא תלושים אלו.

לד"ר פרידריך וייל כתבתי כך: (נוסח מקוצר)

"ד"ר פרידריך וייל ישמח מאוד לסייע בידכם וימסור חוות דעת רפואית, לפי בקשתכם והזמנתכם, במחיר שנקבע ע"י משרד הבריאות"

גם במודעות הפרסומת לוייל צירפתי תלושים.

עוד באותו יום, 5 שעות לאחר ההדבקה, ביקרתי במקום. המודעות היו במקומן וחלק מהתלושים נתלשו ע"י עוברים ושבים.

הדבקתי בכל פעם כ15 מודעות פרסומת לכל אחד, ועשיתי כ8-9 הדבקות כאלה. חלק מהתלושים נתלשו תוך שעות ספורות.

לאחר סגירת התיק 88\2341, זומנתי למשטרת נהריה לעיין בתיק. רק אז נודע לי היקף הנזק והטרדה שגרמתי לעוד גושן עקב ה"פרסום המטורף" כדבריו, ועל הטרחה המרובה שגרמתי לו ולחברו ד"ר וייל, שנאלץ לכתוב מכתבים לכל הגורמים המזכרים בפרסום, להתנצל ולהסביר פשר הפרסום המוזר.

את "חוות דעתו הרפואית" של ד"ר וייל חתכתי לאורך, הדבקתי את החצאים לרצף אחד, גלגלתי על גליל של נייר טואלט ריק ושלחתי חזרה לוייל, לשר הבריאות, להסתדרות הרפואית, לשימוש חוזר (מחזור), בהתאם לערכם ושוויים.

שאלה. ב"משפט" שנערך לך הודית באשמה בהתנדבות. מדוע?

עשיתי זאת ב"משפט" השני, ת.פ. 98\3995, לאחר שנוכחתי לדעת את טיבו של השופט ההדיוט חנן אפרתי ויחסו למתלונן, והמחמאות שיחס למתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, ב"משפט" הראשון ת.פ. 93\7854. השופט ההדיוט חנן אפרתי התיחס ברצינות גמורה לשני המכתבים מה 9.4.98, בהם כתבתי שאני מודה באשמה בהתנדבות ועוד הרבה שטויות, שנעמו מאוד לאוזניו של השופט ההדיוט. שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים, ושהוא לטובת המדינה, המתלונן ובית המשפט – נהפך לאמת.

בפרק "משפט צדק למופת" כתבת ששילמת סך של 9000 ש"ח ועוד סכומי כסף לשלושה תיקים נוספים. הסבר זאת.

עשיתי זאת כמחאה על העוול המשפטי. מדינת ישראל הזונה, האמא של כל הזונות, הסכימה לקבל אתנן משפט זה ברצון. שלחתי מכתבים לשופט זועבי מבית המשפט המחוזי נצרת, שגם לערעור פלילי 91\1 מחוזי נצרת שילמתי סכומי כסף, וכתבתי לו שאת הכספים ששילמתי לתיק זה והקודם, ת.פ. 90\2435, השלום נצרת, יופנו ליהוד הגליל, לביצוע טרנספר וליצירת לבנסראום (מרחב מחיה יהודי), וביצוע הפתרון הסופי בערבים. שלחתי מכתבים בעניין זה ב27.2.91, ב16.2.92, ב7.3.93, וב10.9.96 גם לשר המשפטים, מבקר המדינה ולנשיא. ב3.8.98, שלחתי מכתב לשופט ההדיוט חנן אפרתי, ועותקים לנשיא בית המשפט העליון, שר משפטים ומבקר המדינה, בעניין האתנן משפט בסך 9000 שח. (ראה פרק "משפט צדק למופת").

שאלה. ומה היתה תגובתם?

שום תגובה. הסכמה שבשתיקה. אכן, מדינת ישראל הזונה, האמא של כל הזונות, מאוד מעוניינת לקבל אתנן משפט שכזה, וכמה שיותר, לצורך רכישות נשק, יצירת פצצות גרעין נוספות, לביצוע לבנסראום, להפקעת אדמות נוספות, ולהקמת התנחלויות נוספות, ועוד.

שאלה. יש באמתחתך ביטויים נוספים שכאלה?

יש, אבל דרוש הסבר. ב27.12.88 הגשתי תלונה במשטרת עירון, אירוע מס. 7, על כך שתושב אום אל פאחם, מחמיד מחמוד מוסטפה ברקאת, גנב ממני צ'ק, זייף אותו וקנה בו בסכום של 500 ש"ח. הדבר קרה בזמן מחנה עבודה התנדבותי שנערך ע"י החזית הדמוקרטית. כאשר הגשתי התלונה אמר לי השוטר שאני עבדתי בחינם בשביל הערבים, ושזה שגנב את הצ'ק חבר שלי.

ב31.5.90 הוגשה תלונה במשטרת רמת גן, יומן מס. 16, נגד תאופיק, תושב השטחים, שגנב ממני ארנק עם כסף מזומן.

לאחר שנוכחתי לדעת פעם נוספת את יעילות המשטרה, שאני נוהג לכנותה "גסטפו", שלחתי מכתבים לתחנות המשטרה עירון ורמת גן, ועותקים למפכ"ל המשטרה ולשר המשטרה, וביקשתי לבטל את התלונות. נימקתי זאת בכך שהערבים שגנבו ממני שווים (כל אחד לחוד), 1000 יהודים מטומטמים כמוני (חבר כנסת רחבעם זאבי הפשיסט אמר שיהודי אחד שווה 1000 ערבים), שהם ערבים חיוביים, הגאוליטר (מושל מחוז בגרמניה הנאצית, שמונה ע"י היטלר) של מחוז הצפון, ישראל קניג, הציע לחלק את הערבים לחיוביים ולשליליים) וציונים, שתורמים לבטחון המדינה (קויזלינגים), ולכן מגיע להם פרס – סגירת התיק – לכבוד ולתפארת מדינת ישראל. הגסטפו קיבל את נימוקי וסגר את 2 התיקים.

ספר על ה"תרומה" לקרן לבטחון ישראל.

רפאל איתן (רפול), שהיה ראש המטה הכללי, הקים את הקרן, הידועה בשם "ליבי", לגיוס כספים לצרך מחקר ופיתוח אמצעי לחימה להשמדה המונית, חדישים ומשוכללים, בתע"ש (תעשיה צבאית), רפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה), בנס ציונה (מפעל ענק ומעבדות מחקר, לייצור אמצעי לחימה כימי ובקטריולוגי), פצצות אטום, ובמפעלים רבים שמייצרים פצצות, מוקשים, פגזים ואמצעי משחית אחרים.

מאחר שידוע לי מה מיצרים שם, הודעתי להם שאני "תורם" את סכום הקצבה שאינני מקבל מהמוסד לביטוח לאומי (את הקצבה התחלתי לקבל רק ב1985, 15 שנים אחרי התאונה). במכתב שנלוה ל"תרומה" ציינתי במפורש שאני "תורם" לפיתוח וייצור נשק השמדה המוני, כדי לבצע את הפתרון הסופי בערבים, כדי לייצר מרחב מחיה יהודי (לבנסראום) עבור עם האדונים היהודי. המכתב פורסם בעיתון "העולם הזה" ב8.12.82.

ראש המטה הכללי רפאל איתן התלהב מאוד מתוכן המכתב ומה"תרומה" הנדיבה, והזמין אותי אליו לארוחת צהריים במטה הכללי (משרדי הוורמאכט הישראלי). אני הייתי נבוך מאוד. איך אוכל לפגוש פנים אל פנים פושע המלחמה, ואיך אוכל ללחוץ לרוצח רפול את ידיו המגואלות בדם, והיד שחותמת על חנינות לרוצחי ערבים, וכיצד אשב לאכול ארוחת צהריים בחברת פושעי מלחמה מצמרת המטה הכללי.

התייעצתי עם חברי וסוכם שאגלה להם הכל. הגעתי למטה הכללי ושם ציידו אותי באישור כניסה חד-פעמי והפגישו אותי עם סגן אלוף זאב זכרין (שהיה מעורב בסיוע לפלנגות בביצוע הטבח בסברה ושתילה). כאשר ראה אותי זכרין וזיהה אותי, פלט: "אוי וויי", משום שמייד הבין שנפל בפח. לקחו אותי אל משרדו של דובר משרד הבטחון. הדובר שאל מדוע פרסמתי את התרומה והמכתב בעיתון "העולם הזה". אמרתי להם שעשיתי זאת כמחאה על כך שאינני מקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, וכמהתלה, ומסרתי את הנימוקים לכך. הדובר וזכרין סיכמו ביניהם שלפני שישיבו למכתב, ויזמינו את הכותב לארוחת צהריים עם רפול, יבדקו מיהו השולח. בזה נגמר העניין.

למה אתה מצפה בעקבות הקמת אתר זה?

אינני מצפה לכלום, פרט לצרות. ידוע לי בוודאות גמורה שאכנס שוב לכלא לאחר שאסרב לסגור את האתר, והפעם לתקופה ארוכה יותר. זהו ה"פתרון הסופי" שיש למדינת ישראל להציע לי ולאחרים. מה שצפוי בוודאות גמורה הוא שהאקרים של משרד הבטחון ינסו להפיל או לשבש את האתר, וכל זה בזמן שאשב בכלא. אני מצפה ומבקש שיפתחו אתרי ראי רבים, ובשפות שונות, כך שהפושעים של משרד הבטחון ייכשלו במזימתם.

ידוע לי בוודאות גמורה שאעצר ואשלח לכלא. דבר זה אינו מפחיד או מרתיע אותי. יש דבר אחר שאני חושש ממנו מאוד, והוא שנאצים, גזענים, ואנטישמים ישתמשו בחומר שלי למטרותיהם השפלות, שאינם מטרותי. הדברים הקשים שהטחתי ביהדות, במדינת ישראל ובציונות (לא בכולם), מקורם בכעס, בתסכול ובכאב על כל מה שעשו לי ולאחרים: התעללויות, השפלות, עושק, רמאויות ושעבוד. הגזענות של הנאצים (הלא יהודים) אינה שונה מהגזענות של הנאצים היהודים ומדינת ישראל.

בית משפט השלום בתל אביב, בת.פ. 79\2302, הוקיע את הפושע הבריון, האלים והמסוכן שבתאי לוי כ"איש הצווארון הלבן, שביצע מעשי אלימות רבים".

במשפט אחר פסק השופט שאני מסוכן לציבור ושלח אותי לחודש מעצר (לא גזר דין). נעצרתי עוד כמה פעמים ל30 יום, ללא הגשת כתב אישום.

הנאצים כלאו את קורבנותיהם במחנות ריכוז, הלבישום בגדי אסיר, כינו אותם "פושעים" ורצחו אותם.

מצאו את ההבדלים.

היום, בגיל 62, 32 שנים אחרי התאונה, במבט לאחור, כיצד תסכם את חייך?

כשלון מוחלט בכל התחומים. למדתי בבית ספר תחכמוני בתל אביב ובאגודת ישראל ברמת גן. סבלתי התעללויות, הצקות איומים והטרדות. גם המצב בבית היה בעייתי עבורי. פיגרתי בלימודים ונשלחתי להיבדק אצל רופא מומחה (כנראה פסיכולוג). בתום הבדיקה סיפרה לי אמי שהרופא מתפלא עלי שאני מפגר בלימודים. בבדיקה נמצא שיש לי יכולת טובה ללמוד ושיש לי זכרון טוב וכושר הבנה (כיום לא נשאר מזה כלום).

הורי חשבו, ברוב חכמתם, שאם נכשלתי בלימודים, מוטב שאלך לעבוד. לא הצלחתי באף מקום עבודה ופיטרו אותי מייד. כך זה נמשך עד גיל 30. אותן סיבות שהפריעו לי בלימודים הפריעו לי גם בעבודה ובכל תחום אחר.

חיי מחולקים ל3 חלקים: לפני התאונה, (24.4.1970) ואחרי התאונה. לפני התאונה, חרף ההתעללויות, ההצקות, המכשולים, הקיפוח והשעבוד והסבל הרב, היתה לי תקווה לעתיד טוב יותר. היום, 32 שנה אחרי התאונה האיומה – 11,800 ימים, אין לי כבר למה לצפות, פרט לאסונות, צרות, מחלות ומאסר ממושך עקב פתיחת האתר. בגלל המוגבלות הרבה שלי ובגלל שאין לי רכב, אני תלוי לחלוטין בתחבורה הציבורית, המושבתת ליום ורבע בשבוע, שישי בערב ושבת, ובחגים, בגלל הכפייה הדתית. בשבתות ובחגים אני כלוא בבית. אין כל הבדל בין להיות סגור בבית ולהיות סגור בבית סוהר. אכן, עתיד שחור, קודר, אפל ומאיים מצפה לי, ללא שביב של תקווה, ללא קרן אור, ללא מוצא. החלק השני של חיי, זה שאחרי התאונה, מחולק ל2 חלקים, לפני ה"משפט" והמאסר (6.9.98) ואחרי המאסר.

כל ימי סבלתי מהתעללויות, השפלות ויחס גרוע מצד עם האדונים היהודי. האשכנזים שנאו אותי בגלל היותי בן עדות המזרח. המזרחיים שנאו אותי כפל כפליים, בגלל שחשבו אותי לאשכנזי.

אילו היו מאפשרים לי לשנות את הגורל, להחזיר את גלגל הזמן אחורנית, 62 שנים, ולבחור בין 2 אפשרויות, שתיהן קשות, מרות ואכזריות מאין כמותן: לעבור את השואה הנאצית, להישרד, להשתקם ולחיות חיים מלאים ונורמליים, או לעבור את השואה הציונית כפי שאני עובר עכשיו, מהיום שנולדתי, שסופה לא נראה באופק, ללא שביב של תקווה לעתיד טוב יותר, אין ספק שהייתי בוחר באפשרות הראשונה, בשואה הנאצית, שבאה אל קיצה. קורבנות הנאצים פוצו, שוקמו, ומנהלים כיום אורח חיים נורמלי ותקין. אני, קורבן השואה הציונית, הערבים, קורבנות האל-נכבא, ויהודים רבים, קורבנות אפליה וקיפוח, עוני ומצוקה, לא נזכה לזה לעולם.

השואה הנאצית החלה ב1938 והסתיימה ב1945, עם נפילת הרייך השלישי והשחרור ממחנות המוות. השואה הציונית, שהחלה ב1948, שגובה קורבנות רבים, ערבים ויהודים, זורעת הרס, מות וחורבן, עדיין נמשכת, ותסתיים עם חורבנו המלא והסופי של הבית הלאומי השלישי, כמו סדום ועמורה וכמו גרמניה הנאצית.

אין ספק שהצדיקים היהודים, דוברי האמת, שוחרי השלום והצדק, שמעולם לא הוציאו דבר שקר מפיהם, המתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, בית המשפט, השב"כ, המשטרה ומדינת ישראל, יטענו שאני משקר ("השקר של שבתאי"). צדיקים גמורים אלה, שהצדק והאמת הם ערכים עליונים עבורם, ככתוב בתורת ישראל הקדושה והתמימה: "צדק צדק תרדוף". אמן.(שופטים טו' 20) יצליחו, במשפט צדק למופת, אור לגויים, לפי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, וערכי המוסר היהודיים, להוכיח ולהוקיע את שקרי הגסים והזדוניים (השקר של ה"אל-נכבא"- השואה הפלסטינית), אפליה, קיפוח, כיבוש, שיעבוד ועוד), ואת צדקתם העזה והתמימה.

כידוע לכל, היהודים רחמנים בני רחמנים הם, שוחרי שלום וצדק, ובעלי רמה מוסרית גבוהה, ככתוב בתורתנו הקדושה והתמימה: "הצור תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט". אמן. (משפט צדק למופת, אור לגויים), (דברים, לב' 4). היהודים, הרחמים בני רחמנים, מעולם לא ביצעו פשעי מלחמה ומעשי זוועה כאשר כבשו את הארץ כיבוש הומני ("יריות באוויר"), הפריחו את השממה והקימו את הבית הלאומי השלישי. לא הפרו את אמנות ג'נבה והאג, שמרו בקפידה רבה על טוהר הנשק, ועל מוסר לחימה ("יורים ובוכים"), ומעולם לא פגעו בערבים בכל צורה שהיא. צה"ל מקפיד הקפדה יתרה שלא לפגוע בילדים, ובאוכלוסיה בלתי לוחמת. ואכן, מעולם לא נהרג, לא נפצע, ולא נפגע אף ילד פלסטיני, קשיש או אשה. מעולם לא הופקעו אדמות או נכסים של ערבים, לא גורשו ולא נהרסו בתים וכפרים, ומעולם לא נשפך טיפת דם של ערבי, ולא נפלה שערה אחת מראשם. במשך כל שנות קיום המדינה הציונית, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שוחרת השלום והצדק, מעולם לא קופחו ולא הופלו אנשים בישראל, לא הבדל דת גזע, מין לאום.

"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", אמן (משלי ג' 17). מדינת ישראל הדמוקרטית, שוחרת השלום והצדק, מקיימת בקפידה רבה את מחויבותה במגילת העצמאות משנת 1948: "יסודות החירות הצדק והשלום", ו"שווין זכויות חברתי ומדיני גמור". אמן. אכן, נאה דורש ונאה מקיים. אין עוד מדינה דמוקרטית בעולם, השוחרת שלום וצדק, ששומרת בקפידה רבה על זכויות האדם, כמו ישראל.

העם היהודי, הטוב שבעמים והטהור שבגזעים, בחיר העמים ועם סגולה, ירש את תכונותיו הטובות מדוד המלך. דוד המלך היה צדיק הדור, בעל רמה מוסרית גבוהה ביותר, משכמו ומעלה, שוחר שלום וצדק מאין כמוהו. כאשר נתן הנביא תאר בפניו את סיפור גזלת כבשת הרש חרה אפו, ופסק: "כי בן מוות האיש העושה זאת. ואת הכבשה ישלם ארבעתים…". אמן. (שמואל ב', 12\5-12).

ארגונים כמו "אמנסטי", "בצלם" וארגונים אחרים לזכויות האדם, תמיד משבחים ומהללים את מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שוחרת השלום והצדק, על יחסה ההומני לערבים, ליהודים ולעובדים הזרים, ועל תרומתה החשובה לשלום ולצדק, ולמשפט העמים, ככתוב בתורת ישראל הקדושה והתמימה: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, …ושפטו את העם משפט צדק". אמן (שופטים, טו' 18).

הארגון הציוני לזכויות היהודים, "בצדק", משבח, מפאר ומרומם את מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שוחרת השלום והצדק, בפא מלא. לארגון הציוני לזכויות היהודים "בצדק", אין אף מילת ביקורת נגד מדינת ישראל, רק דברים טובים ונכונים, על דבקותה בעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, וערכי המוסר היהודי.

נצח ישראל לא ישקר. הערבים, ושונאי ישראל, יאמינו לי, ולשקרים הגסים והזדוניים שלי. היהודים, ואוהבי ישראל, יאמינו לאמת הצרופה, הזכה, והתמה של המתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, "החייל שעומד בקו הראשון של שמירת זכויות הפרט והאזרח", (מחכמתו של השופט החכם חנן אפרתי), ולאמת הטהורה והזכה של משטרת ישראל, כוחות הבטחון, בתי המשפט, מדינת ישראל והיהודים.

אכן, נצח ישראל לא ישקר, ככתוב בתורת ישראל הקדושה והתמימה: "אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף". אמן. (תהלים, פה', 12)

שקר, שהוא לטובת מדינת ישראל, והיהודים – נהפך לאמת. קיים אינדיקטור בדוק ומהימן לבדיקת הדבר. כל מה שרע למדינת ישראל וליהודים, הריהו שקר גס וזדוני. רק דברים טובים שנאמרים על מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שוחרת השלום והצדק, והיהודים – אמת לאמיתה.

עדיין אין תגובות

RSS תגובות

השארת תגובות