מרץ 01 2010

התאונה

מאת: בשעה 11:27 נושאים: החלק האישי

ב24.4.1970 נפגעתי בתאונת דרכים. המשטרה סגרה את התיק ת.ד. 70\2241, מ"חוסר הוכחות". יתכן מאוד שהסיבה לכך היא, שלנהג הדורס, רפאל אוחיון, יש קשרים במשטרה. הנהג בעצמו סיפר להורי, מייד לאחר התאונה, בבית חולים איכילוב, שהוא היה נהגו של קצין בכיר בצבא. יתכן גם שהנהג הדורס משתף פעולה עם המשטרה, כמלשין, ומסיבה זו נסגר לו התיק מ"חוסר הוכחות".

גם בחקירתו במשטרה על התאונה, ומהעדות שמסרו 2 ה"טרמפיסטים" שהיו איתו, הוא מודה בזה שלא בלם, והמשיך לסוע עוד כ100 מטר, בטרם בלם. עדותם של 2 ה"טרמפיסטים", שהם חברים של הנהג הדורס, ועדותו של הנהג עצמו, מעידים על רשלנותו, וחוסר זהירותו של הנהג. היה להם מספיק זמן, עד שתגיע המשטרה, לתאם עמדות, ולבשל עדות שתהיה טובה לנהג הדורס. חרף הפברוק של הודעותיהם, מתברר, למי שמעונין להיותך, שהנהג איבד שליטה, ושיקר בעדותו, כפי שיוכחו בהמשך.

הודעתה של שוקרון רינה, שנמסרה לבוחן המשטרה, ב24.4.1970: "היום בשעה 20.30 נסעתי במכונית פרטית מס. 216-244 נהוגה בידי הנהג אוחיון רפאל וישבתי במושב שמאחורי הנהג עם חברי אורי רוח ונסענו ברחוב הרבט סמואל מכוון אלנבי ליפו – נסענו בצד ימין של הכביש במהירות שאינני יודעת וכאשר הגענו לצומת דניאל שמעתי מכה וראיתי שהנהג הפרטית המשיך עוד לנסוע כ100 מטר, נעצר, ירדנו וראיתי אדם שוכב על הכביש וטילון שבור בסביבת מקום.

גם החבר של שוקרון רינה, רווח חנניה, ה"טרמפיסט", מוסר בעדותו: " וכאשר היינו בהרבט סמואל צומת דניאל, שמעתי מכה וכעבור מספר מטרים הנהג עצר.

עדותו של הנהג הדורס אוחיון רפאל: "ב24.4.70 בשעה 22.15 נהגתי בפרטית בתל אביב רחוב הרבט סמואל מכוון אלנבי ליפו. מאחורי ישבו זוג טרמפיסטים שאינני מכירם. נהגתי בצד ימין של הכביש במהירות 50 קמ"ש בערך, וכאשר הגעתי לצומת רחוב דניאל, הרגשתי פתאום מכה כזו. סינור קודם ומכה זה מה שהרגשתי, ואני עוצר האוטו מצד ימין ויורד ורואה את הבחור שוכב על הכביש".

"נסעתי 40-50 מטר אחרי המכה שקיבלתי במכונית, אחרי 40 מטר בלמתי"

"ראיתי הטילון שנסע מולי במרחק 200-300 והרגשתי סנוור ואחרי זה מיד מכה ואני בטוח שהטילון סטה שמאלה ונכנס בי. באותו זמן אני היתי בצד ימין של הכביש לגמרי".

"לא בלמתי כשהרגשתי שסנוורתי כי לא הספקתי".

"כאשר קיבלתי המכה לא בלמתי מייד כי לא ידעתי מה קרה לי".

"אני חושב שסנוורתי ע"י הטילון כשהיה כ10 מטר מולי בצד ימין שלי, והוא סטה אלי".

עדותו של בוחן התנועה של המשטרה רס"ל 3297 נסים וידל: "עיקום לאחור כ20 מעלות של 40 ס"מ של קצה שמאלי של המגן הקדמי של המכונית ומעיכה בגודל 45*45 ס"מ לאחור כל קצה שמאלי של המכונית" "לא מצעתי על הכביש סימני בלימה, מצעתי על הכביש כתמי דם, במסלול המזרחי של רחוב הרבט סמואל".

(המסלול המזרחי זה המסלול שלי מיפו לתל אביב, והמסלול המערבי, הימני, זה המסלול של הרכב הפוגע , מאלנבי לכוון יפו).

כיצד זה קרה, מהמשטרה, מאמינה לו בקלות כזו? הנהג טוען כך: "נסעתי בצד ימין", "ראיתי הטילון שנסע מולי במרחק 300-200 מטר", "הטילון סטה שמאלה היתי בצד ימין לגמרי", "סנוורתי ע"י הטילון 10 מטר מולי בצד ימין שלי", "נסעתי 1.5 מטר מהמדרכה הימנית". כיצד כל זה מסתדר עם דו"ח בוחן התנועה: "מצעתי על הכביש שברי זכוכית וכימתי דם במסלול המזרחי של הכביש?

התאונה

התאונה

במדינת ישראל, למי שיש קשרים עם המשטרה, משרדי ממשלה, וגורמי שלטון, מותר לשקר, לגנוב, לעשוק ולעשות ככל העולה בדעתו. עיון במפת תל אביב מגלה דבר מעניין ומוזר. 2 ה"טרמפיסטים" שהנהג האדיב אסף לרכבו, מתגוררים ברחוב רשי וברחוב פדויים, הסמוכים לרחוב אלנבי. יתכן, שהנהג וה"טרמפיסטים" שלו, שהם ידידים ותיקים, שהתחפשו ל"טרמפיסטים" לצורך פיברק התאונה, רצו לסוע לביתו של אורי רווח, שגר ברחוב פדויים. לשם כך, פנו בצומת רחוב דניאל ימינה, ראו שאין כניסה, והמשיכו לסוע נגד הכוון, ופגעו בי. הרכב הפוגע ניפגע בצד שמאל שלו. אני נפגעתי בצד השמאלי שלי. יתכן, שראיתי את הרכב, ולכן פניתי ימינה, למנוע את התאונה, וכך נוצרה זווית קטנה מהצד הימני שלי לבין הרכב. את המשטרה כל זה לא מעניין. ב24.6.70, הודיע לנו המשטרה, שסגרה את התיק מ"חוסר הוכחות": "…חקרנו בנסיבות התאונה ומצאנו כי אין הוכחות מספיקות להביא בפלילים איש מן המעורבים בה".

עורך הדין שלי, עמיקם לויתן, הגיש ערעור ב10.7.70 ליועץ המשפטי לממשלה, על סגירת התיק. בערעור הודגש שלא היו סימני בלימה, הנהג בלם לאחר שעבר כמה עשרות מטרים ממקום התאונה, וציין שלא יתכן שהנהג סונוור כלל, משום שלטילון אין פנס רב עוצמה שיכול לסנוור.

ב14.9.70 התקבלה תשובת פרקליט המדינה גבריאל בך: "…אין אותם סימנים מאפשרים הסקת מסקנות לשאלה העובדתית השנויה במחלוקת בתיק זה". ו"….אין הוא מאפשר הגשת משפט פלילי נגד נהג המכונית". הערעור נדחה. אכן, כפי שכתוב בספר קוהלת: "אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה, אל תתמה על החפץ, כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם" (קוהלת ה" 7).

חברת בטוח מנורה ניצלה לטובתה סגירת התיק מ"חוסר הוכחות", שחבורת הפושעים שטיפלה בתיק, המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה, ופרקליט המדינה סיעו בידה, והדבר בא לידי ביטוי ב"פיצויים" שקיבלתי, וכל זה בצורה חוקית וכשרה, בחסות המשטרה.

אין זה המקרא היחידי שהמשטרה סוגרת תיקים מ"חוסר הוכחות". ב20.7.76 הופיע בעתון ידיעות אחרונות במדור "טיפול מהיר", הכותרת הנ"ל: "מכונית המשטרה פגעה – התיק נסגר מחוסר הוכחות". רחמים דמתי רכב ב1.11.74 על קטנוע, וניפגע ע"י מכונית משטרה, שברחה מייד מהמקום, מבלי להגיש עזרה. נהג מונית שהגיע מייד, וראה את המתרחש, הסיע את הנפגע לבית חולים. המשטרה הודיע לניפגע, ש: "לא נמצאו הוכחות מספיקות להביא בפלילים איש מן המעורבים". רחמים כתב למשטרה שיש בידו הוכחות, ושנהג המונית שהיה עד לתאונה, והסיע את הנפגע לבית חולים, מוכן למסור עדות. המשטרה הודיע שהעניין בטיפול. הטיפול נמשך זמן רב מידי, ולבסוף הוחלט להעביר את התיק, 74\723 לפרקליט המדינה, שקרוב לודאי ימליץ על סגירת התיק מ"חוסר נוכחות".

ב5.12.75 נדרסה ילדה בת 9 ע"י ניידת משטרה. הילדה ש", תושבת בית שאן, אושפזה בבית חולים. ב6.1.76, קיבל אבי הילדה מכתב ממטה המשטרה מרחב העמקים (נצרת) : "חקירת המשטרה העלתה שבתך היא שגרמה לתאונה, אך בהתחשב בגילה נסגר התיק, כי העברין אינו בר עונשין".

גזבר הסוכנות היהודים, אריה דולצין, דרס אדם ופצעו קשה. למרות שיש לדולצין 2 עבירות תנועה קודמות, לא נשלל ממנו הרשיון, בטענה שהוא זקוק לרכב לצורכי קימום, דבר שהוא שקר גס. יש לדולצין נהג בתוקף תפקידו כגזבר הסוכנות.

תובעת משטרתית בשם חרותה אראל, דרסה אישה. התובעת בקרה אצל הנפגעת, בזמן שהיתה מאושפזת בבית חולים, שילמה לה סכום כסף עלוב, והחתימה אותה על כך שאין לה תביעה נגדה. העסקה לא יצאה לפועל, בגלל שקרובי משפחת הניפגעת מנעו זאת.

ב25.9.73 ניפגעה תושבת הרצליה ע"י מכונית שנסעה במהירות גבוהה, במעבר חצייה, איבדה הכרתה ואשפזה באיכילוב. כמה ימים אחרי התאונה, ביקר אצלה הנהג הדורס, שלמה ברלינסקי, תובע משטרתי לשעבר. הנ"ל מסר לה 500 ל"י, והחתים אותה על קבלה, ובה נכתב שאין לה כל תביעות נגדו. ב27.12.75 קיבלה האישה מכתב מהמשטרה, ובה נאמר: "אין מספיק ראיות להגשת גליון אישום". המשטרה סרבה לגבות עדות מעדי הראיה שהיו במקום התאונה.

לפני כ5 שנים, נהג ילד בן 16, תושב פתח תיקוה, ברכבו במהירות רבה, עלה על המדרכה, ופגע בשני ילדים קטנים, שהיו בעגלת תינוקות, שנהרגו מייד. הילד הנהג הוא בנו של סוכן בטוח, שיש לי קשרים מתאימים עם כל הגורמים המטפלים (משטרה, פרקליטות ועוד). חבורת הפושעים ניגשה במרץ רב לעבודה, והחלה מייד בטשטוש הראיות. המשטרה לא גבתה עדות מהאישה, אם הילדים, וקיבלה את גרסתו השיקרית של הנהג, שהכביש היה רטוב, ושקרים נוספים, לטובת הנהג. כאילו לא די בכך לאב השכול, הוסיפה המשטרה חטא על פשע, וגרשה את האב השכול מביתו שבפתח תיקוה, לגבעת שמואל, שלא יפגע חלילה בנהג שהרג לו את ילדיו. (אין כל הבדל בין יהודים שחורים לערבים. במדינת ישראל כולם שווים).

לפני כ20 שנים נהרגו כמה ערבים בתאונת דרכים קטלנית בכביש הסרגל. הנהג, ששמו דדוש, מעפולה, זוכה במשפט, או קיבל ענש קל, משום שדדוש לחם בלבנון, והרג שם ארבה ערבים. בית המשפט היתחשב בדדוש, שהיצתיין במלחמה בלבנון, והרג שם הרבה ערבים. כפרס על כך, איפשר לו בית המשפט להרוג עוד ערבים. הנאשמים במדינת ישראל, שרוצים להרשים את השופטים, בכדי לזכות בעונשים קלים, נוהגים להביא לבית המשפט קצין מיחידה צבאית "מובחרת" (זו שמבצעת את הפשעים הזועתיים ביותר), כדי שימליצו לשופטים על הנאשם, ויספרו על הנאשם, שהישתתף במלחמות ישראל, היצתיין בעת שרותו הצבאי, (רצח ארבה ערבים), ושתרם לבטחון המדינה. על השופטים בישראל, סיפורים שכאלה עושים רושם רב, והדבר בא לידי ביטוי בעונשים הקלים מאוד שמקבלים הפושעים.

שמעתי על תאונה, שרכב פרטי פגע בחלקו האחורי של אמבולנס. האמבולנס היתהפך, וחולה שהיתה בדרכה לבית החולים, נהרגה. הנהגת של הרכב הפרטי, טענה להגנתה, שלא ראתה את האור אדום של האמבולנס. לטובת מי היתה המשטרה והפרקליטות? (רמז דק, הנהג והחולה שהיו באמבולנס, ערבים).

ישראל פרידמן דרס ילדה בדואית בכביש באר שבע – ערד, הרג אותה ונמלט מייד מהמקום. כשנתפס, שיקר שזרקו עליו אבנים. הנהג הדורס פנה לידידו, ח"כ אברהם שפירא, שהיה אז יו"ר הקואליציה. הנ"ל הפעיל את קשריו עם המשטרה, לטובת חברו למפלגה. הנהג הדורס כינה את הילדה הבדואית שהרג, בשם "שיקסה", שזה כינוי גנאי ללא יהודים, (דומה לכינוי "ז'יד", שהנאצים והאנטישמים כינו את היהודים).

ישנם עוד ארבה מאוד מיקרים שלא ידוע לי עליהם, משום שלא פורסמו בעיתון. אין אפשרות לפרסם כל פשע ומעשב נוולה שמבצעת מדינת ישראל הפושעת, וחבורת הברונים השודדים, מחוסר נייר .

חברת בטוח מנורה הציע לי סכום עלוב של פיצויים, ולכן פניתי לבית המשפט. בשנת 71 או 72 הופיע בעתון מעריב, במוסף של יום שישי, כתבה בשם "שופט בשר ודם". הכתבה תארה את מצבם העגום של ניפגעי תאונות הדרכים ועינויי הדין שהם עוברים, והחולשה הבלתי נסבלת של בתי המשפט.

הכתבה מספרת על שופט תעבורה, שפנה לקרובי משפחתו של אדם שנהרג בתאונת דרכים, ואמר להם בערך כך, (מהזכרון) :" דמי רותך בקרבי, כשאני רואה את בא כוחו של הנאשם, שגרם למות בדרכים, שמרבה כל כך בדברים. הנה אני נאלץ לזכותו, משום שאלה הם הראיות שיש נגדו, חרף העובדה שגרם למות אדם בתאונה".

התיאורים המזעזעים של הכתבה, על חולשת בית המשפט, ועל עינויי הדין וסחיבת המשפט למשך שנים רבות, הפיצויים העלובים שבית המשפט פוסק, והעונשים הקלים מאוד שבית המשפט פוסק לנהגים שגרמו לתאונה קטלנית, אילצו אותי לותר על שרותיו המפוקפקים של בית המשפט, ולהסכים לפשרה העלובה שחברת בטוח מנורה הציע לי. וכל זה, בחסות המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, בית המשפט, הפרקליטות, וכל חבורת הפושעים, שמאפשרת לנהגים רוצחים להימלט מעונש, ולחברות הבטוח לסחוט את הנפגעים, ולגרוף רווחים עצומים, ולהציע פיצויים עלובים לנפגעים, בצורה חוקית וכשרה, לפי חוקי המדינה, בחסות בתי המשפט והמשטרה. (ככל שחברות הבטוח עושקות ושודדות את נפגעי התאונות, וממעיטות בתשלום פיצויים לקורבנות, כך משלמות יותר מסים לאוצר המדינה הזונה, למען ארץ ישראל השלמה, והדתיים).

ב . . אירעה תאונת דרכים קטלנית בצומת……… בה נהרגו ונפצעו פועלים פלסטינאים מרצועת עזה. הפצועים זעקו לעזרה, והנהגים היהודים, (שהם כידוע, רחמנים בני רחמנים), חלפו על פניהם, מבלי לעצור ולהגיש עזרה. תאונה זו היתה העילה לפתיחת האינתיפאדה.

גם האינתיפאדה שלי, הפרטית החלה מהתאונת דרכים שקרתה, לי ב24.4.70, שהמשטרה סגרה את התיק 70\2241 מ"חוסר הוכחות", ונמנעו מימני טיפולים רפואיים, לאחר שבתי חולים הדסה בתל אביב ותל השומר סרבו לקבל אותי לטיפול שיקומי.

———————————————————————————————————————-

תאונת דרכים עם רייטינג.

פברואר 2003

בשבועון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", מה7.6.02, מופיעה כתבה על תאונות דרכים, והפיצויים העלובים שמקבלים הנפגעים. (אם בכלל מקבלים פיצויים). בכתבה נאמר שתאונת דרכים קטלנית, בה נהרגו ונפצעו אנשים, והרכב ניזוק, הפיצויים על הרכב יהיו גבוהים יותר!. זה שוויו של יהודי במדינת ישראל, שנהרג בתאונת דרכים. יהודי שנרצח בפעילות עוינת, יקבל יותר פיצויים, יזכה להטבות מרובות, והשם ינקום את דמו הקדוש. דם יהודי שנשפך בידי ערבי – לא יהיה הפקר. אבל דם יהודי שנשפך כמים בתאונות דרכים, חסר כל ערך, ולכן הממסד הציוני מתעלם ממנו, ואינו עושה דבר למונעו. דם יהודי, יקר וקדוש, והשם ינקום דמו, רק כשבדם נשפך בידי ערבי, בפיגוע או במלחמה. דם יהודי, שנשפך בידי יהודי, בתאונת דרכים, פלילים, או אישה שנרצחה ע"י בעלה, חסר כל ערך, והשם לא ינקום את דמו, משום שאין אפשרות למדינת ישראל לנקום את מותו, ולהרוג הרבה ערבים כתגמול, לגרשם, להרוס את בתיהם, ולהקים התנחלות יהודית על אדמתם.

הכתבה מספרת עוד, שנפגעי תאונת דרכים, שזכתה בסיקור עיתונאי נרחב, הנפגעים יקבלו פיצויים מוגדלים, בהשוואה לאלו שלא זכו לסיקור כלל.

תאונת הדרכים בה אני נפגעתי, מה 24.4.1970, (תיק70\2241, שנסגר מ"חוסר הוכחות", והנהג הדורס לא נשפט ולא נענש), לא זכתה לסיקור עיתונאי כלל, ולא נכתב עליה אף מילה אחת, בשום עיתון, משום שהנפגע איננו נחשב כאישיות שיש לכבדה, חדל אישים ותת אדם.

שבתאי לוי

שבתאי לא שוכח, לא סולח, ולא מוותר!!!

עדיין אין תגובות

RSS תגובות

השארת תגובות