מרץ 01 2010

משפט צדק למופת – אור לגויים

מאת: בשעה 11:21 נושאים: החלק האישי

"איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים סבאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמונים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". (ישעיה א' 21-23) "…ויקב למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה". (ישעיה ה' 7).

בפרק זה, "משפט צדק למופת, אור לגויים", יסופר על 4 "משפטים" מוזרים,שנערכו בבית המשפט השלום בתל אביב, ע'י השופטת סירוטה, והשופט ההדיוט חנן אפרתי, ו"ערעור" במחוזי תל אביב. לפרק זה, מצורפים מכתבים שנשלחו לשופט ההדיוט חנן אפרתי, לשר המשפטים, מבקר המדינה, ועוד, בעינין ה"משפט".הנימענים לא השיבו.

ת.פ.89\1858

ב6.9.98 נדונתי, במשפט צדק למופת, אור לגויים, ל10 חודשי מאסר, (תפ.93\7854). כל הענין התחיל בת.פ. 89\1858, אצל השופטת סירוטה, בגלל מכתבים ששלחתי לפיהרר שמיר, (לראש הממשלה שמיר), לשר הבטחון רבין האיום, (שצוה על פקודיו לשבור ידיים ורגליים. הכינוי "האיום" נלקח מאיואן האיום, שמשפטו התנהל אז), לחבר כנסת אליקים העצני מקירית ארבע, ועוד. למכתבים אלו צורף ציור של מגן דוד דמוי צלב קרס.

בית המשפט מינה לי כסנגור, לת.פ. 89\1858, את עורך דין מקסים אטיאס. הנ"ל דרש דחיה בכדי: "לבא בדברים יסודיים יותר עם מרשי". הבקשה התקבלה, והמשפט נדחה. ה"סנגור" דרש ממני את מספר הטלפון שלי, בכדי להזמין אותי למשרדו, אך לא עשה זאת. אני ביוזמתי היתקשרתי אליו, והוא אמר לי שיפגוש אותי כמה דקות לפני תחילת המשפט, במסדרון בית המשפט. כשנפגשנו, שאל אותי אם אני מכיר אישית את יצחק שמיר, שהיה אז ראש הממשלה, ואם היתי באצ"ל או בלח"י. כן שאל אותי מדוע אינני שולח מכתבים שכאלה גם לשולמית אלוני, וליוסי שריד, שהם גרועים יותר.

סיפרתי ל"סנגורי" על 2 משפטים קודמים שהיו לי, על אותה העבירה. (מכתבים ששלחתי לאישי צבור. 2הסנגורים שמונו לי אז, (ע"י בית המשפט), עשו מלאכתם כראוי, והנאשם יצא זכאי. ה"סנגור" מקסים אטיאס אטם אזניו, וטען שאין כל קשר בין 2 המיקרים הקודמים, למשפט זה, ואילץ אותי להודות באשמה. דבר זה חסך ממנו טירחה מרבה, וגם בית המשפט יצא נשכר.

השופטת סירוטה דנה אותי ל3 חודשי מאסר, או 1000 שח קנס. בכל המשפטים, נהוג לתת חודשיים מאסר או 1000שח קנס. אני קיבלתי 3 חודשים. ה"סנגור" דרש שאת הקנס אשלם ב2 תשלומים. בזה מלא את כל תפקידו.

סרבתי לשלם הקנס, בכדי שלא לממן את דיכוי האינתיפאדה, ושלא לסיע לאויב, ולכן נשלחתי ל3 חודשים מאסר. (במקום 2 חודשים, כמקובל).

לא יכולתי להשלים עם העוול הזה, ולכן פרסמתי מודעות, ובהם היה כתוב :"עורך דין מקסים אטיאס אתה שקרן", ופירוט הישתלשלות העינינים. המודעות הודבקו ליד בית המשפט בתל אביב, לשכת עורכי הדין בתל אביב, והסביבה. כמו כן שלחתי מכתבים בעינין זה לשר המשפטים, מבקר המדינה, ועוד.

ת.פ.93\7854

ה"סנגור" הגיש תלונות במשטרה, והתלונן על איומים והטרדות. ה"משפט" בת.פ. 93\7854 נמשך שנתיים וחצי. ה"משפטים" בכל התיקים, 89\1858, 93\7853, 98\3995, השלום תל אביב, וה"ערעור", ע.פ. 98\4388, מחוזי תל אביב, נערכו בדומה למשפטים צבאיים שנערכים לפלסטינאים בשטחים הכבושים. ההבדל היחידי הוא, שב"משפטים" הצבאיים שבשטחים הכבושים מדברים עם הנאשמים בערבית, ואיתי דיברו בעיברית. השופטים במשפטים הצבאיים שבשטחים, הם מתנחלים, חברי גוש אמונים, תמיד מאמינים ליהודים, שהם מתנחלים, חיילים, ואנשי ביטחון, (תמיד עדותם ניתנת בדלתיים סגורות, מטעמי בטחון), וגם לקויזלינגים, (קאפו), משטפי פעולה פלסטינאים, שחלקם אולצו באמצעים שונים ובילתי אנושיים (איומים, כפיה) לשתף פעולה עם הכובש, ולמסור עדות. עוד אף פעם לא קרה, ששופטים יאמינו לפלסטינאי, או לעורך דינו.

ב"משפט" הראשון, בתיק פלילי 93\7854, שנערך ב10.12.96, ביפני השופט ההדיוט חנן אפרתי, שהתקיים לאחר דחיות חוזרות ונשנות, (התחיל ב7.6.94, והסתיים ב10.12.96, לאחר שהמתלונן הואיל בטובו להופיע), התרחשו מספר אירועים מוזרים ביותר.

המתלונן, עורך דין מקסים אטיאס, הזמין 2 מאבטחים, שיגנו על המתלונן המסכן וחסר הישע, קורבן של אלימות וגזענות, מפגיעתו הרעה של הנאשם, שבתאי לוי, שהוא פושע מסוכן ואלים.

המתלונן המסכן מסר מספר מסמכים ל"שופט". השופט ההדיוט חנן אפרתי, שאל אותי, בכל פעם שקיבל מסמך מהתלונן, באים יש לי התנגדות למסירת המסמכים. לא ניתן לי עותק מהמסמכים, ולא ניתן לי לעיין בהם.

המתלונן המסכן הכריז על עצמו :"קורבן של אלימות וגזענות". משום שבמודעות אותם תלה והדביק הנאשם, היו צלבי קרס. יש למתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות עדים לכך. (במודעות שפירסמתי נגד המתלונן, לא היו צלבי קרס!).

המתלונן הזכיר את רבין: "רבין ז"ל". (לא זכור לי בדיוק למה, יתכן שבהקשר למכתבים ששלחתי לרבין, בת.פ. 89\1858, שהמתלונן "הגן" עלי. במכתבים אלו ציירתי מגן דוד דמוי צלב קרס. המתלונן השתמש בחומר מת.פ. 89\1858, ש"הגן" עלי, נגדי.

כאשר קרא לי השופט ההדיוט חנן אפרתי לעלות לדוכן העדים, ולהשיב, לא יכולתי לומר מילה. במשרד של בית המשפט סרבו לתת לי לעיין בתיק, משום שלא היה לי תעודת זהות, והשופט ההדיוט יודע זאת. גם מהמסמכים שנמסרו זמן קצר לפני כן, לא קיבלתי עותק. התובעת פסקה, שחוסר יכולתי להשיב ולהגן על עצמי, מוכיח שהשקרים של המתלונן, נכונים. (ראה מכתב מה10.4.95, "הנדון: בקשה להישפט שלא בפני", ומה21.8.95 בעניין החזרת כתב אישום ופרוטוקולים.

השופט ההדיוט חנן אפרתי נטה בברור לצד חברו המתלונן, והרעיף עליו שבחים ומחמאות: "…שאנשים אלה המייצגים נאשמים בהליך פלילי, שנחשבים בעיני לחיילים העומדים בקו הראשון של שמירת זכויות הפרט והאזרח…" . גם ב"משפט" השני חזר השופט ההדיוט על מחמאות מגעילות אלו.

השופט ההדיוט חנן אפרתי דן אותי למאסר על תנאי, ותשלום פיצויים למתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, בסך 1000 שח', והיתחייבות בסך 5000 שח' שאמנע בעתיד מתהיעלל במתלונן המסכן.

הזמנת 2 המאבטחים ע'י המתלונן, עו'ד מקסים אטיאס, – מעשה ניבזי ושפל – , נעשה בכונה, בכדי ליצור באולם בית המשפט אוירה של טרור ואלימות. הצגת מסכנות זו, והכרזתו של המתלונן על עצמו כ:"קורבן של אלימות וגזענות", שקריו בעינין צלב הקרס, והמאבטחים שהוזמנו על ידו, הרשימו מאוד את השופט ההדיוט חנן אפרתי. (2 המאבטחים היו צמודים אלי, בכדי למנוע ממני מלהתנפל על המתלונן המסכן וחסר הישע, קורבן של אלימות וגזענות).

(המתלונן המסכן וחסר הישע, קורבן של אלימות וגזענות, שהיה מאויים ע"י הנאשם, וחייו היו בסכנת מות ממשית, ברח כל עוד נפשו בו, והזעיק עזרה. כל זה קרה לפני שהשופט ההדיוט חנן אפרתי נכנס לאולם. כאשר חזר המתלונן המסכן עם 2 המאבטחים, ה"שופט" כבר ישב במקומו, והזמין את הנאשם לספסל הנאשמים. ה"שופט" חנן אפרתי, שהוא הדיוט מושלם, אבל איננו עיוור ואדיש לסבלותיו וליסוריו של חברו המתלונן המסכן, ראה כיצד נכנסים לאולם המתלונן המסכן עוד מקסים אטיאס, שפניו היו חיורות כסיד, וכשהוא רועד כולו מפחד ואימה, בלוית 2 המאבטחים, כשהוא מצביע לעבר הפשע המסוכן, שזמם לרצחו. 2 המאבטחים, זנקו מייד לעבר הפושע המסוכן, הנאשם שבתאי לוי, שישב על ספסל הנאשמים, השתלטו על הפושע המסוכן, וחצצו בינו לבין קורבנו האומלל, המתלונן המסכן, עוד מקסים אטיאס, קורבן של אלימות וגזענות).

ת.פ.98\3995

ה"משפט" השני, ת.פ. 98\3995, המשכו של ה"משפט" הראשון, ת.פ.93\7854, אצל השופט ההדיוט חנן אפרתי, נערך ב3.5.98, וב6.9.98. בישיבה הראשונה של המשפט צדק למופת, אור לגויים, ביקש ממני השופט ההדיוט חנן אפרתי לחתום בנוכחותו על 2 המסמכים שמסרתי ב9.4.98, במזכירות בית המשפט, וששכחתי לחתום עליהם, "הודעה בהשמה", ו"כתב הגנה", והכריז שהנאשם חתם בנוכחותו, ויודע על מה חתם. כן הציע לי למנות סנגור, ולשלוח אותי לקצינת מבחן. סרבתי. השופט ההדיוט איים עלי שיפעיל לי את התנאי, וישלח אותי לכלא. לפתע, הכריז על הפסקה, ויצא מהאולם. עו"ד שלמה גרינבוים, שהיה נוכח באולם, הציע לי להסכים לתנאיי השופט, ואת שרותיו. הודעתי לשופט ההדיוט שאני מקבל את 2 התנאים שלו, ללכת לקצינת מבחן, ולמנות לי סנגור, ובלבד שלא יפעיל התנאי, ושלא ישלח אותי לכלא. ה"משפט" נדחה ל6.9.98.

עו"ד שלמה גרינבוים, "סנגורי", הודיע לי שאתקשר אליו כמה ימים לפני המשפט. כאשר התקשרתי אליו, אמר לי שיפגוש אותי זמן קצר לפני פתיחת המשפט, במסדרון. כשנפגשנו, אמר לי שהוא מקווה שהשופט יסתמך על תזכיר קצינת המבחן, ושלא ישלח אותי לכלא.

השופט ההדיוט חנן אפרתי קרא לי לספסל הנאשמים, והחל מייד בהקראת גזר הדין. השופט ההדיוט הפעיל לי את התנאי, ושלח אותי לעבודות שרות לחצי שנה. השופט ההדיוט פסק שאני ממשיך ומאיים על חברו המסכן וחסר הישע, עו"ד מקסים אטיאס, קורבן של אלימות וגזענות, ושבקרתי במשרדו בכדי לאיים עליו. (המתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, לא היה נוכח באולם). השופט ההדיוט התיחס למכתבי מה 9.4.98, ("כתב הגנה" ו"הודעה באשמה"), ומה 3.8.98, ולמכתבים אחרים, (מצ"ב), בחומרה רבה, האמין לכל מילה שכתבתי, וביקר את תוכנו, אך את האתנן משפט ששילמתי בסך 9,000 שח, הסכים לקבל, משום שלכסף אין ריח בכלל, ומדינת ישראל הזונה זקוקה מאוד לכסף. (אתנן משפט). שקר שחוזרים עליו ארבה פעמים, ושהוא לטובת המתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, ולטובת בית המשפט, מדינת ישראל, והיהודים, נהפך לאמת.

ה"סנגור" שמינה לי השופט ההדיוט, עו"ד שלמה גרינבוים, לא פצה את פיו, ולא אמר מילה אחת, במשך כל ה"משפט". יתכן מאוד, שיציאתו הפתאומית של השופט ההדיוט חנן אפרתי להפסקה, היתה יזומה על ידו, בכדי שהעו"ד יוכל לשכנע אותי לקבל את תנאיו. השופט ההדיוט חנן אפרתי ידע היטב שאם "סנגור" נאמן כמו עו"ד שלמה גרינבוים, הוא יכול לעשות ככל העולה על דעתו. השופט ההדיוט שיקר לי, כשאיים עלי שיפעיל לי את התנאי אם לא אקבל את הצעותיו הנדיבות. השופט ההדיוט אילץ אותי, וכפה עלי באיומים שישלח אותי לכלא, לקבל את שלמה גרינבוים כסנגורי, בכדי לחפות על מעשיו השפלים.

הודעתי לשופט ההדיוט שאיני מעונין בעבודות שרות. (עבדתי לפני התאונה כמפעיל טרקטור בזמן מלחמת ההתשה בסיני. הקבלן, אורי אמיר לא שילם שכרי. תביעות להלנת שכר שהגשתי, הפסדתי מ"חוסר הוכחות". (ראה קטע "העבודה משחררת"). העבודה היתה בתנאי סיכון גבוהים. היו לי עוד מקרים של הלנת שכר. קשה היה לי להסכים לעבוד בחינם, לאחר כל מה שקרה לי.

השופט ההדיוט שמח על ההזדמנות הבלתי צפויה שנתנה לו, ונצל את השטות שעשיתי, ברוב טיפשותי, ושלח אותי לכלא ל6 חודשים. כעבור כחודשיים, שינה את גזר הדין, והעלה ל10 חודשים, שלא בנוכחותי. ה"סנגור" שתק במשך כל ה"משפט", ולא דרש דחיה מהשופט, בכדי שאצטייד בבגדים. במשך 10 ימים לא החלפתי בגדים.

השופט ההדיוט חנן אפרתי ציטט קטעים ממכתבי מה3.8.98, ומכתבים אחרים, ("שאני דומה לערבי", "מרחב מחיה יהודי", "מורסת ישראל", כיניתי את שמיר "פיהרר", ועוד). כעס על תוכן המכתבים, ביקר אותם, אבל את האתנן משפט בסך 9000 שח, הסכים ברצון לקבל, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל הזונה. כן "התחשב" מאוד בגילי ובמצבי, והביע את "רחמיו" עלי. לא ניתן לי עותק מגזר הדין.

לא בכל יום מזדמן לשופט ההדיוט חנן אפרתי נאשם יהודי מטומטם כמוני, שמודה באשמה בהתנדבות, ומשלם אתנן משפט בנדיבות שכזו. את האתנן משפט (1000 שח הפיצויים, שהשופט ההדיוט פסק שאשלם למתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, ו8000 שח ששלמתי בנוסף), לא אזכה לקבל לעולם, משום שמדינת ישראל הזונה הפקיעה סכום זה כחוק, שיוקדש לדתיים, להתנחלויות, וליצירת פצצות אטום נוספות, להשמיד את כל שכנותיה, בבא היום, בכדי ליצור מרחב מחיה יהודי, (לבנסראום).

השופט ההדיוט חנן אפרתי נתן הכשר חוקי וכשר, להפקיע ולספח את האתנן משפט בסך 9000 שח, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל הזונה.

שקר שחוזרים עליו ארבה פעמים, ושהוא לטובת המתלונן המסכן, קרבן של אלימות וגזענות, ולטובת בית המשפט, מדינת ישראל והיהודים, נהפך לאמת.

שבתאי לוי

מצב עותקים ממכתבים שנשלחו לבית המשפט השלום בתל אביב, ת.פ. 93\7854, ות.פ. 98\3995, לשר המשפטים, מבקר המדינה, ועוד.

לבית משפט השלום ת.פ. 93\7854 תל אביב 10.4.95

_______________________________________________

הנדון: בקשה להשפט שלא בפני

הינני מבקש בזאת להישפט שלא בפני, מסיבות אלו:

ב2.2.95 מסרתי מכתב במזכירות. ציינתי במכתב שאין לי תעודת זהות, ולא ניתן לי לעיין בחוות הדעת הרפואית, ובתיק. ואכן, כפי שציפיתי, התעלם בית המשפט מהמכתב, ולא טרח להשיב לי, חרף העובדה שציינתי במפורש שאין לי תעודת זהות, ושהמזכירה סרבה למסור לי מידע, ואין באפשרותי לקבל את תשובת בית המשפט.

אין לי כל סיכוי להיתמודד עם עורך דין מקסים אטיאס. אין לי עדים, אין לי ראיות, ואין לי כל אפשרות להוכיח דברי. לו יש עדים כשרים וישרים, שיכולים להעיד לטובתו, כמו אימו, מזכירתו, ואישתו, שיעידו בשבועה על האיומים שאימתי עליהם, וכן אנשים הגונים וישרים שיעידו בשבועה שראו אותי מדביק את המודעות (עים צלב הקרס!). לעו"ד מקסים אטיאס יש את הידע המקצועי, ועומדות בפניו כל האפשרויות להוכחת טיעוניו, עקב הקשרים אם האנשים המתאימים.

בית המשפט ידחה את כל טענותי, ויקבל כמובן מאליו את טיעוני מקסים אטיאס, כשהם מחוזקים ע"י עדים כשרים, דוברי אמת, שיאמרו את האמת, את כל האמת, ורק את האמת. גם בתיק 89\1858, בית המשפט שמינה את מקסים אטיס כסנגורי, היתעלם מכך שהנ"ל לא עשה עבודתו כראוי, לא הכין כתב הגנה, ולא טרח להזמין אותי למשרדו, למרות שביקש דחיה בכדי: "לבוא בדברים יסודיים יותר עם מרשי", כפי שנימק בבקשת הדחיה. ראוי לציין כאן שכל המכתבים שכתבתי לבית המשפט, לשר המשפטים ולמבקר המדינה, ללשכת עורכי הדין, ועוד, לא נענו. בית המשפט מחפה על סנגורו, ותומך בו.

אין לי כל אמון בבית המשפט, ובממסדיות הישראלית כולה. נוכחתי לדעת, שלחפש צדק במדינת ישראל, זה כמו לחפש צדק בגרמניה הנאצית, ושחוקי מדינת ישראל דומים לחוקי נירנברג. כך קרה כשתיק תאונת דרכים 70\2241 מה24.4.70 נסגר מ"חוסר הוכחות", והנהג שדרס אותי, עשה אותי נכה והרס את חיי, לא נישפט ולא נענש. גם בתיק 69\104\2 בית הדין לעבודה בתל אביב, שהיפסדתי תביעתי להלנת שכר מ"חוסר הוכחות", ומיקרים רבים אחרים.

כשסנגורי הנאמן בא בדברים יסודיים יותר עם מרשו, במשרדו המפואר שבמסדרון בית המשפט, הודעתי לו על כונתי שלא להודות באשמה, ושברצוני להזמין את המתלונן בתיק זה, עו"ד אליקים העצני להעיד, ועל 2 המישפטים הקודמים, שזוכתי. עו"ד מקסים איטאס, שהוא ימני בדעותיו, וחבר לדעה של אליקים העצני (אני מזוהה עם השמאל האנטי ציוני), לא רצה להטריח את חברו למקצוע ולדעה אליקים העצני, שהוא עסוק מאוד, ומסיע לקויזלינגים (קאפו) (משתפים) חסידי אומות העולם, ולכן ניסה לשכנע אותי בשקרים להודות באשמה, דבר שיחסוך מימנו טירחה מרובה, וגם בית המשפט שמינה אותו יצא נשכר.

מעמדו ושוויו הפוליטי, החברתי והמשפטי של עורך דין מקסים אטיאס, גבוהים משלי. המתלונן תרם רבות לבטחון המדינה, שרת ביחידה צבאית מובחרת, הישתתף במלחמות ישראל והרג הרבה ערבים. המתלונן, שהוא יהודי טהור גזע, בחיר העמים ועם סגולה, הטוב שבעמים והמובחר שבגזעים, שווה 1000 ערבים ושמאלנים. הנאשם, שבתאי לוי, אינו משתייך לעם האדונים היהודי, אין לו מבנה גולגולת נכונה, אלוהים לא בחר בו מכל העמים, חדל אישים ותת אדם, ולכם מעמדו נחות, ואינו נחשב כאישיות שיש להיתחשב בה ולכבדה. (ואכן, מסיבה זו נסגר תיק ת.ד. 07\2241 מ"חוסר הוכחות", היפסיד תביעותיו בבית דין לעבודה, ואפילו הגספטו (משטרת ישראל) מתעלם מתלונות שהגיש היהודי המטומטם נגד 2 ערבים שגנבו מימנו, ותלונותיו נגד עו"ד מקסים אטיאס ומעלליו לא יטופלו כלל).

יש לי עוד ארבה טיעונים נגד מקסים אטיאס ובית המשפט, אך אין טעם שאפרט אותם, משום שאין לי כל אפשרות להוכיח זאת, אין לי עדים ובית המשפט ידחה את כל טיעוני. אין שום סיכוי שאצליח להתמודד עם הצדיק דובר האמת שישבע באלוהיו, וברור לי לחלוטין שאפסיד את המשפט, ושאכנס לכלא, או שאקבל קנס כספי כבד. אני מתכון להופיע במועד שנקבע בכדי לקבל תשובת בית המשפט, לשמוע את גזר הדין, ולהיכנס לכלא במידה ובית המשפט יפסקו.

שבתאי לוי

לבית משפט השלום בתל אבית ת.פ. 93\7854 נמסר במזכירות ב21.8.95

הינני מחזיר בזאת את כתב האישום, והפרוטוקולים של בית המשפט. ההחזרה נעשית כמחאה על כך, שעדיין טרם ניתן לי לעיין בחוות הדעת הרפואית, ובתיק.

סיבה נוספת היא, הדחיות החוזרות ונשנות של המשפט, ושבית המשפט נמנע מלהזמין את המתלונן להעיד.

שבתאי לוי

_______________________________________________ לכבוד 7.5.96

בית משפט השלום בתל אביב

תיק 93\7854

א.נ.

בתאריך 26.2.96 נשלחתי להסתכלות בפעם השניה לתיק זה. הסיבה לכך, מסמך של עו"ד מנחם גושן מנהריה, בו כתוב שאני חולה נפש, ושאושפזתי כבר בעבר מספר פעמים בבי"ח לחולי נפש, וכן המלצה לאשפז אותי פעם נוספת. נשאלתי ע"י בית המשפט בקשר למחלת הנפש ולאשפוזים החוזרים ונשנים, ולא היתה בידי תשובה לכך. סיבה נוספת לשליחה לבדיקה היא, המכתבים ששלחתי לבית המשפט.

כזכור, נשלחתי ב7.6.94 בפעם הראשונה להסתכלות ע"י השופטת לידסקי. הבדיקה נערכה ב28.6.94. בחוות הדעת של בית חולים אברבנאל נטען בקשר אלי: "בעיתיות נפשית רבה, מימנה סובל הנאשם", שהשופטת לידסקי הואילה בטובה לגלות לי.

ברצוני לציין כאן, שבבדיקה השניה שנערכה ב7.4.96, לא דובר כלל על אישפוזי הקודמים, ולא על מחלת הנפש, ולא היתה שום התיחסות למסמך של עו"ד מנחם גושן, ולמכתבים ששלחתי לבית המשפט, שבגינה נשלחתי פעם נוספת לבדיקה.

מאחר וקיימת כאן סתירה חמורה בין תוצאות הבדיקה הראשונה ומסמכיו של עו"ד גושן, לבין תוצאות הבדיקה השניה, אבקשך לברר זאת.

ב14.4.96 דובר גם על כך, שיאפשרו לי לעיין בתיק, ובחוות הדעת הרפואית. מאחר ואין לי תעודת זהות, ולא יהיה בעתיד, לא אוכל לעיין בתיק, ובחוות הדעת הרפואית, כפי שנימנע מימני בעבר. גם אם אקבל את התיק, וחוות הדעת הרפואית, ואלמד אותו היטב, יתעוררו אצלי שאלות, ולא יהיה מי שישיב ויסביר לי, ולכן לא אצליח להתמודד מול עו"ד אטיאס.

למתלונן לא תהיה בעיה לקבל לידיו את התיק ואת חוות הדעת הרפואית, והמסמכים הנלוים, ולצלמם. קיימת אפשרות שהמתלונן יעשה שימוש לרעה בחומר הרפואי. ראה מסמך מצורף מה 14.5.95.

שבתאי לוי

_______________________________________________ לשר המשפטים (מצ"ב שיק של בית המשפט)

מבקר המדינה (מצ"ב שיק של בית המשפט)

משרד ראש הממשלה

ועדת חוק חוקה ומשפט (מצ"ב שיק של בית המשפט)

לשכת עורכי הדין

לעיתונות בארץ ובחו"ל

18.3.97

הנדון: ת.פ. 93\7854

במשפט צדק למופת, אור לגויים, בת.פ. 93\7854 , שניתן ביום 10.12.96 , יום זכויות האדם, פסק ה"שופט", שהנאשם, שבתאי לוי יפצה את המתלונן, עו"ד מקסים אטיאס בסך 1000 שח, ויחתם על המתחיבות בסך 5000 שח, להימנע בעתיד מלהציק למתלונן.

הינני להודיעכם בזאת, שאת הסכום הנל, שילמתי כבר. ב25.12.96 שילמתי סך של 2000 שח, 1000 יותר מהסכום שנקבע. ב16.1.97 1000 שח וב25.2.97 שילמתי סך של 2000 שח. עשיתי זאת, כמחאה על העול שנגרם לי מה "משפט" הזה, כשהמתלונן, עו"ד מקסים אטיאס שיקר, והשופט הטיפש והתביעה האמינו לחברם, והסיקו מהעובדה שהנאשם, שאיננו מסוגל להגן על עצמו ולהפריך את השקרים, המתלונן השקרן, שהוא עורך דין במקצועו, אומר אמת. ה"משפט" התנהל מתוך חוסר שוויון מוחלט. הנאשם לא היה מיוצג ע"י עורך דין, נימנע מימנו לעיין בתיק ובחוות הדעת הרפואית, ונאלץ להתמודד מול המתלונן, שהוא עורך דין, ללא הצלחה.

משפט צדק למופת אור לגויים זה, נמשך זמן רב, לאחר דחיות מרובות (מענין לדעת למה, ומי היה מעונין), נערך בצורה מוזרה למדי. הנאשם הודיע מספר פעמים, בכתב ובעל פה, שאין באפשרותו להתמודד מול המתלונן, עו"ד אטיאס השקרן. הנאשם הודיע מספר פעמים, בכתב ובעל פה, שאין לו תעודת זהות, והמזכירה מסרבת למסור לו לעיין ולצלם את התיק. השופט ההדיוט התעלם מכל אלה. ב2.11.94 כשניגשתי למזכירה למסור מסמך שיצורף לתיק, אמרה לי שהתיק נמצא אצל השופט, אבל סרבה למסור מדוע. ב21.8.95 החזרתי כמחאה את כתב האישום בצרוף מכתב בנידון, בגלל שלא מאפשרים לי לעיין בתיק, הדחיות החוזרות ונשנות, ושבית המשפט נימנע מלהזמין את המתלונן.

המתלונן, עוד מקסים אטיאס, בעת מסירת עדותו, הגיש מספר מסמכים לשופט. השופט ההדיוט שאל אותי, בכך פעם שקיבל מסמך כעדות מהמתלונן, אם יש לי התנגדות למסירת המסמכים, אך לא הציג בפני את המיסמכים, ולא גילה לי את תוכנם. אכן, משפט צדק למופת, אור לגויים.

כאשר עליתי לדוכן למסור עדות ולהשיב לטענות שהועלו נגדי, לא יכולתי לפצות פה ולהשיב, מהסיבות שהוזכרו, ובגלל גמגום שתוקף אותי. הצורה בה התנהל ה"משפט", שע"וד (המתלונן) מעיד עדות שקר, ומוסר מסמכים שלנאשם אין כל מידע עליהם, והשופט ההדיוט מאמין לכל מילה שלו, גורם לי להיכנס למצבי לחץ נפשי, חוסר אונים, ולגמגום. התובעת וה"שופט" הסיקו משתיקתו של הנאשם, וחוסר יכולתו להגן על עצמו, שהמתלונן דובר אמת. לאחר שנכשלתי במסירת עדותי, ולהשיב לטענות המתלונן, אמרתי לשופט כך: "שקר שחוזרים עליו ארבה פעמים, נהפך לאמת". (ציתות מפסיקתו של האדמו"ר יוזף גבלס, זצוק"ל, הנהוג ומקובל בישראל), השופט ההדיוט הסכים איתי.

אילו גרינג ושר המשפטים הנאצי היו מבקרים בארץ ישראל השלמה והקדושה, כאורחיו של הפיהרר נתניהו, גוש אמונים והצדיק הקדוש דר ברוך גולדשטיין זצוק"ל, היו מתפללים ומשטתחים על קיברו של הצדיק הקדוש. אורחיו הנכבדים של הפיהרר נתניהו היו מבקרים בהתנחלויות, מיתקני החקירה של השב"כ, בבתי המשפט הצבאיים והאזרחיים כאורחי משרד המשפטים, שבראשו עומד הביריון צחי הנגבי, והיו נהנים מאוד למראה ה"צדק" הישראלי. נוכחותם ב"משפט" שנערך לי היה גורם להם פרץ של זיכרונות נעימים, ונוסטלגיה מימי זוהרם בריך השלישי. ה"משפט" שנערך לי, ולרבים אחרים, ערבים ויהודים, כאן, בבית הלאומי השלישי, היה מזכיר להם את נעוריהם האבודים, ואת המשפט צדק למופת, אור ליהודים על פי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורסת ישראל, וערכי המוסר היהודי, שערכו לדימיטרי ולחבריו, והעונש הכבד שהוטל על ואן דר לובה, שעקב חוסר יכולתו להגן על עצמו, נדון למות.

האדמו"ר ד"ר יוזף גבלס זצוק"ל, שהיה מצתרף למשלחת, היה מופתע מאוד להיוכח שתורתו הקדושה והתמימה מיושמת כאן במלואה בידי תלמידיו הרבים. פסיקתו: "שקר שחוזרים עליו ארבה פעמים- נהפכת לאמת", היתה נר לרגליה של ועדת לנדוי, שפסקה שמותר לנקוט בכל האמצעים, אם הדבר נחוץ ומועיל למדינה וליהודים. גם בתי המשפט בישראל מיישמים את תורתו הקדושה של האדמו"ר גבלס זצוק"ל. שקרים היוצאים מפיהם של חוקרי שב"כ ומשטרה, עדים מטעם, וחיילים שעומדים בקו הראשון של שמירת זכויות הפרט והאזרח, נהפכים לאמת.

במודעות שפרסמתי והדבקתי, ציינתי שבמשפטים קודמים שנערכו לי על אותם פירטי וסעיפי אישום, עורכי הדין שמונו ע"י בית המשפט, עשו מלאכתם כראוי והוציאו את הנאשם זכאי!. כאשר סיפרתי ל"סנגורי" על 2 המשפטים שזוכתי, שיקר וטען שאין כל קשר בין המיקרים, ועוד שקרים שעורכי דין יודעים לספר ללקוחותיהם התמימים. "סנגורי הנאמן" חסך לעצמו זמן וטרחה, וגם בית המשפט שמינה אותו ל"סנגורי", יצא נשכר.

נשלחתי פעמיים להסתכלות. ה"שופט", שקרא את חוות הדעת הראשונה, שאל אותי באיזה ביח חולים פסיכיאטרי אושפזתי. בשני חוות הדעת קימים פערים משמעותיים. כתבתי גם על זה. התעלמות מוחלטת. בחוות הדעת הראשונה צויין לגבי: "בעיתיות נפשית רבה, ממנה סובל הנאשם". בחוות הדעת השניה נרפאתי לחלוטין. אכן, נס רפואי ומשפטי.

ב10.4.95 מסרתי מכתב לבית המשפט, ובו בקשה להשפט שלא בפני, והנמוקים. השופט ההדיוט אישר בפסק דינו המנומק, בהרשעתו אותי ובהתיחסותו למתלונן הצדיק והתמים, את כל מה שכתוב במכתב. מצ"ב המכתב הנ"ל.

ב10.12.96 בבוקר, לפני שה"שופט" נכנס לאולם, היתנפל הנאשם, הביריון האלים והמסוכן, היהודי המטומטם שבתאי לוי, -(הינני מכנה עצמי יהודי מטומטם, כמחאה, זעם, עלבון ותסכול, על שכך מתיחסים אלי כולם, בתי המשפט, משטרה, מישרדי ממשלה ואחרים, יחס של זילזול תהומי, בוז והיתנשאות, כמו שהנאצים היתיחסו ליהודים, וכמו שהנאצים היהודים מיתיחסים לערבים וליהודים)-, בחמת זעם על המתלונן המסכן והחף מפשע, בפראות ובאלימות שלא תתואר במילים, ואילמלא סככו עליו בגופם הנוכחים באולם, ו2 מאבטחים שהוזמנו ע"י המתלונן המסכן, מחשש לחייו, שעמלו קשות להרגיע את הפושע המסוכן, ספק רב אם היה מסוגל המתלונן המסכן, הצדיק והתמים, שאינו מסוגל להזיק לאיש, למסור את עדותו, ולגרום להרשעת הפושע. ראוי לציין כאן שהשופט החכם מבית משפט השלום בתל אביב, ת.פ. 79\2302 , הוקיע את הפושע האלים והבריון, היהודי המטומטם שבתאי לוי, כ: "איש הצווארון הלבן, שביצע מעשי אלימות רבים" . אין פשע, מעשה נוולה ותועבה, שהפושע האלים והביריון, איש הצווארון הלבן בחל בו. ואכן, מה רבים פשעיו, ומה עצומים קורבנותיו של היהודי המטומטם, הפושע שבתאי לוי. ברישום הפלילי של המשטרה, יש לנאשם, הביריון והאלים, היהודי המטומטם שבתאי לוי אישום של תקיפת שוטר!!! השוטר האומלל הגיע לבית החולים במצב אנוש, ועדיין מאושפז בבית לוינשטיין.

(ב10.12.96, כאשר הופיע המתלונן בפעם הראשונה למסור עדותו, שאלתי אותו בצחוק, אם הוא בא להגן עלי. המתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, יצא בהליכה מהירה מהאולם, וחזר אם 2 מאבטחים, והצביע עלי. המאבטחים נצמדו אלי מחשש שאפגע במתלונן המסכן, ואגרום לו חבלות רציניות).

הגירסה :" התנפל הנאשם הבריון האלים והמסוכן"… תואמת לאמת של המתלונן ושל בית המשפט. שקר שחוזרים עליו ארבה פעמים, ושהוא לטובת המתלונן, קורבן של אלימות וגזענות, ושל בית המשפט ומדינת ישראל – נהפך לאמת, לפי פסיקתו של האדמו"ר יוזף גבלס. השופט ההדיוט חנן אפרתי מאמין לגירסה שיקרית זו, שהפכה לאמת, משום שזה טוב לבית המשפט, למתלונן, ולמדינת ישראל).

המתלונן המסכן וחסר הישע, סיפר לחברו השופט על מסכת האיומים, ההתעללויות והתלעות הקשות שסבל מהנאשם. המתלונן המסכן והדובר אמת, הכריז על עצמו כקורבן של אלימות וגיזענות, משום שבמודעות אותם הדביק ותלה הנאשם ברחובות תל אביב, סמוך לבית המשפט, לשכת עורכי הדין והפרקליטות, הופיעו צלבי קרס. יש למתלונן הצדיק עדים רבים, הגונים וישרים, שיכולים להעיד שראו את המודעות עם צלבי הקרס.

ה"משפט" נמשך שנתיים וחצי (מה7.6.94 ועד ל10.12.97 ), לאחר דחיות שונות ונשנות, והתחלף שופט. המתלונן הוזמן למסור עדות, ולא הופיע. ב2.11.94 היה התיק אצל השופט. לא ידוע לי מדוע. לנאשם לא ידוע כלל מה יש לו בתיק, משום שלא נתנו לו לעיין בו. כל המכתבים שנמסרו ע"י הנאשם לבית המשפט, לא זכו לתשובה.

עם סיום ה"משפט", כש"השופט" יצא מהאולם, התנפל הנאשם פעם נוספת על קורבנו האומלל, הצדיק והתמים, עו"ד מקסים אטיאס המסכן, שגרם זה עתה להרשעתו כדין, ואיים עליו בנוכחות כל באי האולם, והמאבטח, שישלח אותו לבית חולים במצב אנוש, כפי שאכן עשה כבר בעבר פעמים רבות לקורבנותיו הרבים.

על כן, מסיבות אלו, החלטתי שהסכום העלוב של 1000 שח פיצוי למתלונן המסכן שפסק בית המשפט של המדינה הזונה (מיכתבי מה10.9.96) אינם מספיקים לקורבן האלימות והגיזענות המסכן, ולכן החלטתי להוסיף ולשלם עוד. את הסכומים הבאים אשלח ישירות למתלונן המסכן.

היהודי המטומטם שבתאי לוי

("מורסה" – פצע מוגלתי מזוהם. בעברית, "מורשת ישראל", פירושה, דבר בעל ערך דתי, מסורתי, היסטורי, תרבותי, לאומי, וכ'ד, שעובר בירושה מאב לבן. מורשת ישראל היום זה מורסת ישראל – כבוש, דכוי, גזענות, אפרטהיד. הזרמת ביוב ושפכים לתוך כפר ערבי, הפצצות ותקיפות מטרות אזרחיות בלבנון, ופשעי מלחמה). (הפיהרר מנחן בגין, החליט שבתי המשפט בישראל יסתמכו פחות על החוק האנגלי, ויותר על עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, וערכי המוסר היהודי. חוקי נירנברג מבוססים על מורסת ישראל).

(ב16.4.97, חודש לאחר שליחת מכתב זה, שילמתי עוד 1000 ש'ח)

שר המשפטים ומבקר המדינה לא החזירו לי את השקים. השקים ששלחתי, היו של בית המשפט, החזר על התשלומים ששלמתי מעבר לפסיקת בית המשפט, מיוזמתי. לא ידוע מה עלה בגורלם של השקים הנ'ל).

_______________________________________________ לשר המשפטים של מדינת ישראל הזונה

29.4.97

החנטריש צחי הנגבי

למבקר המדינה

ב18.3.97 שלחתי לכם מכתב בצרוף שק. המכתב הועבר להנהלת בתי המשפט. כפי שציפיתי, לא יצא מזה כלום. השקים נשארו אצלכם. העוזר למנהל בתי המשפט לא מצה בטענותי מקום להיתערבות. הדבר מוכיח את נכונות דברי, כפי שבאו לידי ביטוי במיכתבים שכתבתי לכם, ולאחרים.

מאחר והיהודי המטומטם שבתאי לוי רק הירויח (פליאה אלבק) מהמשפט צדק למופת, אור לגויים שנערך לו, (הדומה מאוד למישפטים הצבאיים שבשטחים הכבושים, שהשופטים תמיד מאמינים ליהודים, שהם מיתנחלים, חיילים, שוטרים קויזלינגים וקאפו (משתפים), מהפיצויים שהוטל עליו לשלם, ומההיתחיבות הכספית בסך 5000 שח (שכבר שולם במלואו), אתם יכולים להפקיע את השקים בסך 5000 שח, שנימצאים אצלכם, ולספח אותם לטובת מדינת ישראל הזונה, כחוק, כמו שעושים לערבים.

השופט ההדיוט האמין לכל מילה שיצאה מפיו של המתלונן, עורך דין מקסים אטיאס, חברו למקצוע. המתלונן ניצל לטובתו את הזמן הרב שעבר מאז הגיש תלונתו במשטרה, ועד ליום מתן עדותו, והוסיף לשקר. בעדותו סיפר שבמודעות שהידבקתי היו צלבי קרס. בתלונותיו במשטרה לא דיבר כלל על צלבי קרס.

כאשר חברו של השופט הדיוט, המתלונן עו"ד מקסים אטיאס, מסר עדותו, הציג מספר מיסמכים. ה"שופט" שאל אותי לכל מסמך ומסמך שהוגש לו, אם יש לי היתנגדות לכך שהמתלונן ימסור לשופט. לא ידוע לי מה יש במסמכים האלה. כאשר השופט ההדיוט העלה אותי לדוכן למסור עדות ולהשיב, לא יכולתי לומר מילה, משום שעדיין טרם עיינתי בתיק ובחות הדעת הרפואית, ולא הוצגו בפני המסמכים שהגיש המתלונן. אכן, משפט צדק למופת, אור לגויים, על פי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורסת ישראל, וערכי המוסר היהודים, וחוקי נירנברג.

בגזר דינו של השופט ההדיוט, ומדיברי השבח החנפניים והלקקניים שהרעיף בשפע ובנדיבות על חברו המתלונן, עולה בברור ההרגשה הברורה והחד משמעית שה"שופט" מחפה על חברו המתלונן ונוטה לצידו.

את ההיתחיבות הכספית בסף 5000 שח, כבר העברתי לקופת בית המשפט של מדינת ישראל הזונה. תפקיעו את הכסף כחוק, ותיתנו גם לחברכם, כפיצוי.

שבתאי לא שוכח, לא סולח, ולא מוותר שבתאי לוי

15.7.97 לשר המשפטים של מדינת ישראל הזונה, החנטריש צחי הנגבי לשר האוצר של מדינת ישראל הזונה לשר הפנים של מדינת ישראל הזונה למבקר המדינה הזונה לשר הדתות של מדינת ישראל הזונה לראש ממשלת ישראל הזונה לשר החינוך של מדינת ישראל הזונה לנשיא מדינת ישראל הזונה

הנדון: אתנן זונה ב27.8.97 מסרתי לשוער בכניסה למשרד המשפטים שיק של מערכת בתי המשפט, ששילמתי מעבר לסכום שפסק בית המשפט, כמחאה, ושהוחזר לי. בתשובתו של איל גבאי, יועץ שר המשפטים, ניתן אישור חד משמעי, שאכן מדינת ישראל הזונה מוכנה ברצון לקבל אתנן זה, ובלבד שלא העביר את השיק ללשכת השר החנטריש (מכתבו מה 29.8.97).

לכסף אין ריח. תשובתו של עו"ד איל גבאי, יועץ שר המישפטים החנטריש, מאשרת שמדינת ישראל, הזונה המסופלסת, מוכנה ברצון לקבל מימני את האתנן הכשר, שיועבר למען ארץ ישראל השלמה, ולמוסדות דת יהודיים, ולש"ס.

אתם מוכנים לספוג עלבונות וגידופים בלי סוף, כמו בור זבל או בור ביוב, ובלבד שלא לבדוק את טענותי לגבי משפט הצדק למופת אור לגויים, ת.פ. 93\7854, שהמתלונן, עו"ד מקסים אטיאס שיקר, והשופט ההדיוט האמין לכל מילה שלו.

אילו היה לכם שמץ של כבוד, יושר והגינות, הייתם כבר מזמן מבררים עינין זה. אבל אתם טיפוסים שפלים ובזויים, חלאת המין האנושי, יורשי הנאצים וממשיכי דרכם, מתנהגים כמו סמרטותים עלובים, ומוכנים לספוג בשתיקה כל עלבון, בכדי לחפות על השופט ההדיוט, וחברו השקרן עו"ד מקסים אטיאס, שקיבל גם הוא סך 1000 שח במזומם ששלחתי לו ב15.4.97, נוסף לפסיקת חברו השופט ההדיוט

את האתנן זונה הכשר בסף 5000 שח ששילמתי לכם, תחלקו אותו בינכם, למען ארץ ישראל השלמה, ומוסדות דת, אנשי שלומכם וחזירים כשרים המקורבים לשלטון. בנוסף שילמתי כמחאה גם לת.פ. 89\1858 השלום ת"א ות.פ. 90\2436 השלום נצרת, וע.פ. 91\1 נצרת. אין ארבה יהודים מטומטמים כמוני, שמשלמים מעל ומעבר לפסיקת בית המשפט. מדינת ישראל הזונה חייבת לנצל זאת לטובתה, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל הזונה.

היהודי המטומטם שבתאי לוי _

______________________________________________ לבית משפט השלום בתל אביב ת.פ. 98\3995 נמסר בזכירות בית המשפט ב9.4.98 כתב הגנה

מוגש בזאת כתב הגנה לת.פ. 98\3995 .

הנאשם מודה בכל פירטי וסעיפי האשום, ומעבר לזה. (ראה "הודעה באשמה" המצ"ב).

הנאשם ימנע מלמנות לעצמו עו"ד, ויסרב בתוקף לקבל עו"ד מבית המשפט, כפי שקרה במשפט הקודם, ת.פ. 93\7854. הנאשם, היהודי המטומטם שבתאי לוי, יעשה כל זאת בהתנדבות, על מנת שלא לחבל במשפט הצדק למופת, אור לגויים, ולחסוך מזמנם היקר של בית המשפט והמתלונן, ולתרום תרומה משמעותית למען הצדק, הדמוקרטיה, וזכויות המתלונן לקבל עוד פיצויים, על פי עקרונות החרות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, וערכי המוסר היהודיים, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל.

קיים חשש רציני, וסיכון חמור מאוד, שאם יהיה לנאשם עו"ד, ח"ו, (לא כמו המתלונן, שמונה ע"י בית המשפט), המתלונן המסכן לא יצליח להרשים את השופט בטיעוניו המבריקים והנכונים, ולגרום לו להאמין לכל מילה שלו. אם יקרה האסון הנורא הזה, יפסיד המתלונן המסכן והחף מפשע את סכום הפיצויים שבית המשפט יפסוק לו, ואולי יתעוררו אי אלו ספקות בקשר למשפט הקודם, (ת.פ. 93\7854). אם יצליח עורך דיני לערער את עדותו של המתלונן הצדיק, שלא הוציא דבר שקר מפיו מעולם, עלול להיגרם למתלונן המסכן עול משפטי נוראי, עיוות דין חמור, ופגיעה קשה בזכויותיו החוקיות ובשמו הטוב, בדמוקרטיה ובאושיות החוק והצדק, והפסד כספי הפיצויים. על כן אסור באיסור חמור שיהיה לנאשם עו"ד, מטעמו או מטעם בית המשפט, שיגן עליו. הנני עושה כל זאת בהתנדבות, למען המתלונן, בכדי שלא להזיק ולפגוע בזכויותיו הדמוקרטיות של המתלונן, ובית המשפט, ובכדי לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט, והמתלונן, ושבית המשפט יפסוק פיצויים לחייל שעומד בקו הראשון של שמירת זכויות הפרט והאזרח, מייד וללא דיחוי. על בית המשפט להרשיע את הפושע בכל סעיפי האישום ולהטיל עליו עונש כבד ומרתיע, וסכום פיצויים נכבד למתלונן המסכן.

לקנסות ולפיצויים שהשופט הטיל, ויטיל על הנאשם, יש ערך חינוכי, לאומי ומוסרי רב לגבי הנאשם, ותחושת צדק ובטחון למתלונן, מאיומי הנאשם, והטרדותיו. הפיצויים והקנסות שהנאשם, היהודי המטומטם שילם, וישלם, החינוכיים והמוסריים, נועדו לשמור על זכויותיו הדמוקרטיות של המתלונן, ולמנוע פגיעה קשה וגסה, שלא כדין בגופו, בנפשו ובחרותו של המתלונן המסכן וחסר הישע, ושיפור במצבם הכספי של המתלונן והמדינה, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל.

ב8.4.98 שילם הנאשם, היהודי המטומטם שבתאי לוי סך של 1000 שח, מקדמה על חשבון הפיצויים למתלונן המסכן. את יתרת סכום הפיצויים, שמגיע למתלונן כחוק, אשלם עם סיום המשפט. אין ארבה יהודים מטומטמים כמוני במדינת ישראל. על המתלונן ובית המשפט לנצל עובדה זו, ולסחוט מהנאשם, היהודי המטומטם שבתאי לוי כספים רבים ככל האפשר, למען ארץ ישראל השלמה. אין שום הבדל בין היהודי המטומטם, לערבים. על כן חובה על מדינת ישראל, בית המשפט והמתלונן להטיל קנסות ופיצויים כבדים על הפושע, היהודי המטומטם שבתאי לוי, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל.

שבתאי לוי בית משפט השלום תל אביב ת.פ. 98\3995 נמסר בזכירות בית המשפט ב9.4.98 הודעה באשמה

אישום ראשון: הנאשם, לאחר שאמר למתלונן: "חתיכת פחדן וחתיכת זבל", ועוד גידופים, ואיומים, וזאת בצורה מאיימת ומפחידה, ומעוררת חרדה, שלא כדין, בנגוד לחוק וכללי הנימוס, זינק לעבר קורבנו, המתלונן המסכן, עוד מקסים אטיאס, שאיננו מסוגל לפגוע בזבוב ולהזיק לאיש, וניסה לחנוק אותו ולגרום לו חבלות גופניות קשות, ובכך למנוע את מתן עדותו. המתלונן המסכן והחף מפשע הצליח, בעמל רב, להיחלץ מלפיתת החנק של הנאשם, הפושע שבתאי לוי, להימלט אל מחוץ לאולם, ולהזעיק 2 מאבטחים שישמרו עליו. אילמלא כן, ספק רב אם היה יכול המתלונן המסכן להעיד, ולגרום להרשעת הפושע.

בת.פ. 79\2302 הוקיעה השופט החכם את הפושע היהודי המטומטם שבתאי לוי כך: "איש הצוארון הלבן, שביצע מעשי אלימות רבים".

אישום שני: מודה בכל האשמות. ברישום הפלילי של המשטרה יש לפושע, היהודי המטומטם שבתאי לוי אישום של תקיפת שוטר !!!. השוטר המסכן אושפז במצב אנוש תקופה ממושכת בביח"ל, ועדיין מאושפז בבית לוינשטיין.

אישום שלישי: אני מודה בזה שאיימתי על קורבן האלימות והגיזענות המסכן, שארסק לו את הגולגולת, כמו שהנאצים עשו ליהודים, אחלתי לו ולמשפחתו אסונות ופיגועים, וציירתי צלבי קרס. כמו כן צרפתי סך של 1000 שח במזומן. עקב יושרו האבסולוטי, וצניעותו הרבה, לא דיוח למשטרה על סכום כסף זה, בתלונה שהגיש נגדי. הסיבה לכך היא שהמתלונן התביש לדוח למשטרה על הכסף, ושסכום זה (סך של 1000 שח, נוסף לסכום שפסק בית המשפט), שייך לו כחוק, לפי החלטת בית המשפט. הסכום של 1000 שח שפסק בית המשפט אינם מספיקים לקורבן האלימות והגיזענית המסכן. על כן פציתי את קורבני התמים והמסכן בסכום נוסף של 1000 שח.

הואיל, ולנאשם, היהודי המטומטם שבתאי לוי, אין כל יכולת מוסרית להתמודד מול המתלונן, עו"ד מקסים אטיאס, הידוע כצדיק הדור, ודובר אמת, שמעולם לא הוציא דבר שקר מפיו, והואיל ולמתלונן מסכת ראיות מוצקה למדי, ועדים כשרים וישרים, וראיות למכביר, ובכדי למנוע פגיעה קשה וגסה בזכויותיו הדמוקרטיות של המתלונן הצדיק, ובאפשרות שיזכה פעם נוספת בפיצויים, החליט הנאשם, היהודי המטומטם להדות בכל האשמות המיוחסות לו, בהתנדבות, וזאת בנגוד לפעם הקודמת, שלא הודה באשמה, וגרם לכך שהמשפט ימשך שנתיים וחצי, ונגרם עינוי דין למתלונן המסכן, שנאלץ להמתין זמן רב לכספי הפיצויים. מאחר וידוע שהמתלונן, הצדיק והתמים, שמעולם לא הוציא דבר שקר מפיו, דובר אמת, והנאשם מודה באשמה בהתנדבות, אין צורך להזמין את המתלונן להעיד, ולמנוע בכך מהפושע המסוכן, היהודי המטומטם מלהתנפל עליו פעם נוספת, ולסכן את חייו, כפי שקרה בפעם הקודמת. (המתלונן המסכן עדיין סובל מחרדות וסיוטים מהטראומה הנוראית שעבר).

הנאשם, היהודי המטומטם שבתאי לוי, דומה מאוד לערבי, ולכן יש להתיחס אליו בהתאם.

המתלונן זקוק מאוד לכסף, וגם המדינה. על כן, יש להרשיע את הפושע, ולהטיל עליו קנסות ופיצויים כחוק, כמו שעושים לערבים. שבתאי לוי __

_____________________________________________ ב22.2.98 שלחתי לכל החנטרישים המעורבים, מכתב, ובו ציטוט מדברי השבח המגעילים שהרעיף בשפע השופט ההדיוט על חברו המתלונן, עו"ד מקסים אטיאס, קורבן מסכן של אלימות וגזענות. הציטוטים נכתבו באותיות כתב יד, עגולות, גדולות וגסות, בצבעים חום, צהוב כהה ושחור, הדומים לצואה. האותיות נכתבו עקומות, כמו שמופרשת צואה. למיטב ידיעתי זאת הדרך להביע סלידתי העמוקה מהיחסים המוזרים שבין השופט למתלונן.

לכל הנמענים שקבלו המכתב מה22.2.98 3.5.98 נשיא בית המשפט העליון, חקג – 51\9197 מה23.2.98 שופט שלום ראשי תל אביב, ( טרם השיב ) יו"ר הכנסת, (טרם השיב ) מבקר המדינה ( טרם השיב ) שר משפטים 98\3654 10.3.98 , ר"מ, נשיא (טרם השיבו )

מצ"ב עתקים מה 18.3.97, ומה 10.4.95. בענין ת.פ. 93\7854

מכתב זה מהוה עבירה חמורה של ביזיון בית המשפט, והעלבת עובד צבור בכיר.

במדינת ישראל מותר למדינה, לשופטים ולבכירים לפגוע, להעליב, לשקר, לקפח ולבזות את הפרט, והדברים ידועים. אין חוקים להגנת הפרט, כמו שיש חוקים לתקיפת שוטר, העלבת עובד צבור, ובזיון בית המשפט. ידוע לי בודאות גמורה, שאני צפוי לעונשים כבדים בגין מכתב זה. הסבל, הצער והכאב שנגרמו לי, (מה"משפט", מהתאונת דרכים שנפגעתי ב24.4.70, (תיק ת.ד. 70\2241 שנסגר מ"חוסר הוכחות", והנהג שדרס אותי, עשה אותי נכה והרס את חיי, לא נשפט ולא נענש, תביעות להלנת שכר שהפסדתי מ"חוסר הוכחות" מההתעללויות וההשפלות שסבלתי מגיל צעיר, ועוד), איננו נחשב כסיבה מקלה, משום שמדינת ישראל אינה מתחשבת במצוקה כעילה מצדקת. בתורתכם הקדושה והתמימה כתוב: "אין אדם נתפס על צערו". בתנאי, כמובן, שהאדם הינו יהודי טהור גזע, בחיר העמים, בעל מבנה גולגולת נכונה ומשתיך לעם האדונים היהודי, (ולעדה הנכונה!). ליהודי מטומטם כמוני, תת אדם, חדל אישים שאיננו נחשב כאישיות שיש להיתחשב בו ולכבדו, ושדומה מאוד לערבי, ולערבים, כלל זה אינו חל.

מרבית הנמענים שקבלו המכתבים מה 22.2.98, לא הבינו, או לא רצו להבין משמעות האותיות הגדולות והגסות, בצבע חום צהוב ושחור, שמונחות עקומות ולא סימטריות. הצבעים מסמלים צואה, והעקמומיות של המילים נובעת מכך שאי אפשר להפריש אותיות בקו ישר. גזר דינו של השופט ההדיוט חנן אפרתי, ת.פ. 93\7854, שניתן ביום 10.12.97, ראוי להכתב באותיות של פרש, וזו הסבה שבחרתי לצטט קטע מפסק דינו באותיות שכאלה, להביע סלידתי העמוקה מגזר הדין, והמחמאות המגעילות והשקריות שהרעיף בשפע על המתלונן, עורך דין מקסים אטיאס, ששיקר, והשופט ההדיוט האמין לכל מילה שלו. (ראו מכתבי מה18.3.97). (הנמענים העלובים שקבלו מכתב זה, (18.3.97), בצרוף שקים של בית המשפט, טרם החזירו השקים, משום שמדינת ישראל הזונה זקוקה מאוד לכסף, (לכסף, כידוע אין ריח).

אינני דורש משפט חוזר, ואין טעם למשפט נוסף בתיק זה, אם שופטים וחוקים שכאלה. כל מה שלרעתי, (עדויות, ראיות, וכו"), זה אמת, ולהפך. וכל מה שלטובת מדינת ישראל והיהודים, המשטרה, השב"כ, בית המשפט והמתלונן, החייל שעומד בקו הראשון של שמירת זכויות הפרט והאזרח, חברו של השופט, זה אמת, ולהפך. (פסיקת ועדת לנדוי). על כן, אסור להאמין לנאשם, היהודי המטומטם שבתאי לוי, הביריון והאלים, "איש הצוארון הלבן שבצע מעשי אלימות רבים", (פסקתו של השופט החכם בת.פ. 79\2302 השלום ת"א). הצדק של משפט צדק למופת אור לגויים זה כבר נעשה, והנאשם, היהודי המטומטם שבתאי לוי שלם את הפצויים למתלונן המסכן פעמיים, וגם את ההתחיבות, שלא להפחיד את המתלונן המסכן.

אילו היה נערך משפט חוזר, חס וחלילה, קיים חשש חמור, שהעורך דין שהיה מתמנה לי, (אם בכלל, ובתנאי שהיה מבצע מלאכתו כראוי), היה מצליח להפריך את השקרים של המתלונן, חושף לקויים שהיו במשפט, ומציג שאלות מביכות למתלונן, והמתלונן המסכן, חברו של השופט היה נאלץ להחזיר את הפצויים שקבל, ר"ל. על כן, בכדי למנוע עיוותים משפטיים שכאלה, ועינוי דין למתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, ולחבל במשפט הצדק למופת, אור לגויים, אסור לערוך משפט חוזר.

גם הנאשם חושש מאוד ממשפט חוזר, שיהיה מן הסתם משפט צדק למופת, אור לגויים, בדיוק כמו המשפט הקודם, (ואחרים), והיה מוכח מעל לכל ספק, שהנאשם משקר, והמתלונן הצדיק והמסכן, שמעולם לא הוציא דבר שקר מפיו, דובר אמת.

השופט ההדיוט הבטיח לי חגיגית, ב14.4.96, שהוא ישמור לי על זכויותי. ואכן, נאה דורש ונאה מקיים. השופט, ששומר בקפידה על זכויותי, ובנאמנות רבה, הפקיע מהמתלונן הרשע שיק של בית המשפט, שהוחזר לי, (ת.פ. 89\1854, שהמתלונן "הגן עלי"), וזאת, בכדי למנוע מהמתלונן הנוכל מלעשות שמוש לרעה בשיק זה, שמיועד לנאשם. השיק, ביחד עם זכויותי המוגנות, נשמר היטב ע"י השופט, ונצור במקום בטוח ומוגן בתיק פלילי 93\7854.

מדינת ישראל הזונה סיפחה לעצמה, מתוך אהבת ישראל, את הכספים ששלמתי לת.פ. 89\1858 השלום תל אביב, (שהמתלונן "הגן" עלי), ובת.פ. 90\2435 השלום נצרת, וע.פ. 91\1 מחוזי נצרת. (כספים אלו שולמו מעבר לפסיקת בית המשפט, כמחאה). בתי המשפט של מדינת ישראל הזונה, ת"א ונצרת, החזירו לי חלק מהסכום ששולם, ולכן סרבתי לקבלם. הכספים הנל סופחו והופקעו לטובת המדינה הזונה, כולל סך של 50 שח במזומן ששלחתי למזכירות בית המשפט בת"א ב15.8.93, ולנצרת. לאחר ששילמתי את הקנס המקורי, שבית המשפט פסק, בסך 50 שח, לנצרת, ב25.2.91, הוספתי ושילמתי עוד 50 שח נוספים, ב24.7, ב30.7, וב23.8.91, הופיע שוטר בביתי ב3.2.92, וטען שלא שילמתי הקנס. שילמתי עוד 100 שח ב4.2.92, מס. פקודה 2270. (סה"כ שילמתי כ700-800 שח לכל אחד מבתי המשפט, ת"א ונצרת).

בנוסף, תוכלו לספח לעצמכם (כמו שעושים לערבים), גם את הסכום של 300 שח ששלמתי ב22.2.94, קבלה מס. 4427 של מדינת ישראל הזונה, בית משפט השלום בתל אביב, כערובה, לתיק פא 5 ירקון 02979-94, שהמתלונן הגיש. התיק נסגר ב1.3.94. עדיין טרם הוחזר לי הכסף, ולא יוחזר לעולם, משום שמדינת ישראל הזונה, האמא של כל הזונות, הפקיע סכום זה לטובתה, כמו שעושים לערבים, למען ארץ ישראל השלמה, ליצירת פצצות אטום נוספות, ומוסדות דת יהודיים, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל.

הנאשם, היהודי המטומטם שבתאי לוי רק הרויח מהמשפט צדק למופת זה, מסגירת התיק ת.ד. 70\2241 מ"חוסר הוכחות", מניעת טיפולים רפואיים, הפסד משפטים להלנת שכר מ"חוסר הוכחות", קיפוח ע"י המל"ל, (מניעת קצבאות), מהפצויים שהוטל עליו לשלם למתלונן, וההתחיבות בסך 5000 שח, ששולמו, וזאת לפי פסיקתה של הזונה המשפטית פליאה אלבק, שמתאימה לערבים, וליהודים מטומטמים כמוני, (ולאחרים).

גם מדינת ישראל הזונה חסכה והרויחה 3 פעמים: כשסרבתי לקבל עורך דין ממונה ע"י בית המשפט, לאחר שנוכחתי לדעת את טיבו של עו"ד ממונה, (ת.פ. 89\1858 כשהמתלונן "הגן עלי"), כששילמתי את הפיצויים פעמיים, ותשלום ההיתחיבות בסך 5000 ש"ח)

שר המשפטים החנטריש צחי הנגבי, מבקר המדינה, ראש הממשלה, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, שרי החינוך, אוצר, דתות, פנים, ועוד, שקיבלו מימני מיכתבים (מה 15.9.97, ואחרים) בעינין תיק זה והאתנן ששילמתי, מתנהגים כמו סמרטוטים עלובים ושפלים, ומוכנים לספוג בשתיקה עלבונות וגידופים בלי סוף, כמו בור זבל או בור ביוב, וכל זאת על מנת לחפות על משפט צדק למופת זה, ולשמור לעצמם את הכסף.

מחשבות צדיקים-מרמה תחבולות רשעים-משפט שבתאי לוי

("מחשבות צדיקים – משפט, תחבולות רשעים – מרמה". משלי יב' 5. הפסוק המקורי מספר משלי, שונה, בכדי להתאימו למציעות הישראלית). לבית משפט השלום בתל אביב, ת.פ. 98\3995. 3/8/98

לנשיא בית משפט העליון בעיה"ק ירושלים השלמה שחוברה לה יחדיו, תובב"א. לשר המשפטים בעיה"ק ……………………………………………………………. מבקר המדינה (כנ"ל). ליועץ המשפטי לממשלה.

ביום 8.4.98, שלמתי סכום של 1000 שח, (אתנן משפט), בהתנדבות, כמקדמה על חשבון הפיצויים שבית המשפט יפסוק, במשפט צדק למופת, אור לגויים, לפי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורסת ישראל, וערכי המוסר היהודיים, למתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, החייל שעומד בקו הראשון של שמירת זכויות האדם, עו"ד מקסים אטיאס המסכן קורבן של אלימות וגיזענות.

ביום.28.7.98 שלמתי (פעם שניה) מקדמה ע"ח הפיצויים, בסך של 1000 שח, בהתנדבות, שבית המשפט יפסוק למתלונן המסכן. לבית המשפט אין התנגדות לקבלת סכום זה, וסכומים נוספים שעוד ישולמו, שימסרו למתלונן המסכן, כחוק, לפי פסיקת בית המשפט, במשפט צדק למופת, אור לגויים. (סה"כ שלמתי 2000 שח אתנן משפט, לתיק 98\3995, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל הזונה ).

ב15.4.97 שלחתי למתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, בהתנדבות, סך של 1000 שח, בהתנדבות, במכתב למשרדו. (אישום שלישי בכתב האישום). המתלונן המסכן קיבל ברצון סכום כסף זה ששולם כחוק, במשפט צדק למופת אור לגויים, ולא דיווח למשטרה בתלונה שהגיש נגדי על איומים, משום שהמתלונן המסכן זקוק מאוד לכסף, שמאזן את תקציבו הדל, ומועיל מאוד לחשבון הבנק שלו, ולמדינה.

מאחר ומדינת ישראל היא מדינת חוק וסדר, הנני שולח למתלונן המסכן, קרבן של אלימות וגזענות, את המגיע לו, כפי שפסק בית המשפט, במשפט צדק למופת אור לגויים, דרך בית המשפט, בצורה מכובדת, חוקית וכשרה, שאיננה מסריחה כלל וכלל, משום שלכסף אין ריח. הנני עושה זאת בהתנדבות, בכדי לשמור על זכויותיו הדמוקרטיות של המתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, ולמען חשבון הבנק שלו, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, השוחרת שלום וצדק.

שילמתי עד עכשיו אתנן משפט בסכום של 9000 שח, (5000 שח לתיק פלילי 93\7854, למתלונן המסכן 1000 שח, ועוד 1000 שח בהתנדבות, ו2000 שח לתיק פלילי 98\3995), כחוק, לבית המשפט, ולמתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, ולא נודע כי בא אל קרבם. מדינת ישראל, והמתלונן המסכן, זקוקים מאוד לכסף, ליצירת מרחב מחיה יהודי (לבנסראום), עבור עם האדונים היהודי, ככתוב בתורתכם הקדושה והתמימה:" כסף כסף תרדוף"

המתלונן המסכן והחף מפשע, סבל סבל רב מידיו של הפושע האלים והביריון, היהודי המטומטם שבתאי לוי, שהתעלל בו קשות, איים עליו ועל אישתו ואימו, הציק לו והטריד אותו ללא הרף, מירר את חייו וגרם לו עוגמת נפש מרובה. (ציור צלבי קרס).

אין הרבה יהודים מטומטמים כמוני, שמשלמים בהתנדבות כפל פיצויים, התחיבויות וקנסות. על המתלונן המסכן, קורבן של אלימות וגזענות, ובית המשפט לנצל עובדה זאת, ולקבל מהנאשם עוד ועוד כספים, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל.

הפיהרר יצחק שמיר פסק שמותר לשקר למען ארץ ישראל השלמה. ("שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים, נהפך לאמת", משנתו של גדול הפוסקים, האדמו"ר יוזף גבלס, זצוק"ל), ופסיקת ועדת לנדוי. למען ארץ ישראל השלמה, מותר, וחובה לגייס כספים מכל מקור שהוא מערבים, ומיהודים מטומטמים כמוני. המטרה מקדשת את כל האמצעים. כסף ששוחרר והופקע מלא יהודי, וסופח לידי יהודי, לא יוחזר.

שבתאי לוי -

.לא קיבלתי תשובה למכתבים אלו. הסמרטוטים עלובי הנפש בלעו את העלבונות בשתיקה, ולא הגיבו.

ה"ערעור" בבית המשפט המחוזי בתל אביב 25.11.98

לבית המשפט המחוזי בתל אביב

ערעור פלילי על תיק פלילי 98\3995 השלום תל אביב.

הינני מוסר את עיקרי טיעוני בכתב, משום שאין באפשרותי למוסרם בעל פה, עקב מצב נפשי שמונע ממני לדבר ולהטבתה בצורה תקינה. גם בשני המשפטים הקודמים, ת.פ. 93\7854, ות.פ. 98\3995, השלום תל אביב, בגלל שלא יכולתי לדבר, ולסתור את שקריו של המתלונן, עו"ד מקסים אטיאס, הורשעתי ונשלחתי לכלא.

אני מרצה עונש מאסר, ויושב בכלא. אין לי עו"ד ואין ברשותי כל מסמך, לא כתב אישום, ולא גזר דין. במכתבים שמסרתי במזכירות בית המשפט, בענין ת.פ. 93\7854, ות.פ. 98\3995, תארתי את מצבי, וחוסר יכולתי להגן על עצמי. ("בקשה להשפט שלא בפני", מה10.4.95).

הינני מצהיר בזאת, שידוע לי היטב, שהדברים שאמסור בהמשך, קשים וחריפים מאוד, ומכאיבים, ואין הדעת סובלתם. גם העונש והישיבה בכלא, קשה ומכאיבה, ובמיוחד לנוכח העובדה שהמתלונן שיקר.

מדינת ישראל קיבלה את פסיקתו של ד"ר יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, שאמר: "שקר שחוזרים עליו ארבה פעמים – נהפך לאמת". מדינת ישראל שיכללה ושיפרה את פסיקתו, כך שמספיק רק פעם אחת לשקר, בכדי שיהפוך לאמת.

שופט בית משפט השלום בתל אביב, חנן אפרתי, ששפט אותי בשני התיקים הנל, אימץ את השיטה. שקר שהוא לטובת המתלונן, עוד מקסים אטיאס, לטובת המדינה, ולרעת הנאשם – נהפך לאמת.

מצבי המשפטי דומה מאוד למצבו של ואן-דר-לובה, ההולנדי שנדון למות על "חלקו" בשרפת הריכסטאג. עקב מצבו הנפשי, לא יכול היה להגו על עצמו, בדיוק כפי שקרה לי.

2 המסמכים שמסרתי לבית המשפט, ב9.4.98, "הודעה באשמה" ו"כתב הגנה", ושחתמתי עליהם לפי בקשת השופט, נחן אפרתי, ובנוכחותו, מעידים על כך.

2 המסמכים הנל, הינם מלאכת מחשבת של שקר וכזב, ותואמים לעדות שמסר המתלונן, עוד מקסים אטיאס, שהפכו לאמת. ב2 מסמכים אלה, שיקרתי לטובת המתלונן, ולרעתי. השופט חנן אפרתי האמין לכל מילה שכתבתי, משום שזה לטובת המתלונן, ולרעת הנאשם.

אם אכן זה הצדק של מדינת ישראל, אז מוטב שהמשיך ואשב בכלא. אינני מעוניין לבקש רחמים, והקלה בעונש.

שבתאי לוי כלא הכרמל

(המשפט המסיים: "אינני מעונין לבקש רחמים והקלה בעונש", שקרי, מיותר ומטעה, ועלול לגרום לקורא התמים לחשוב, שמה ישנו איזה שהוא סיכוי שבתי המשפט בישראל ירחמו וייקלו בעונש). הערעור נדחה.

סכום ה"ערעור", ע.פ. 98\4388 מחוזי תל אביב 10.5.99

בחודש אוקטובר 1998, הגשתי ערעור על ת.פ. 98\3995 השלום תל אביב, לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בזמן שישבתי בכלא. ה"ערעור" התקיים ב25.11.98. (אין לי לא גזר הדין של ת.פ. 98\3996 השלום ת"א, ולא של ע.פ. 98\4388 מחוזי ת"א, ואין לי צורך בזה. יש לי מספיק זבל בבית).

ה"ערעור" במחוזי דמה מאוד ל"משפט" שבשלום. גם ב"ערעור" במחוזי לא יכולתי לדבר, ושתקתי כל הזמן. חברי, אדם קלר שהיה נוכח ב"משפט", בקש רשות לומר כמה מילים, (עקב שתיקת הנאשם), וקיבל. דבריו לא עשו רושם על השופטים. ה"ערעור" נדחה.

לפני כ 10 שנים, בערך, זיכה בית משפט גרמני בברלין, את ואן דר לובה. במעשה זה תוקן, ולו במעט העוול הנוראי שנגרם לו.

במדינת ישראל, אין כל סיכוי שדבר שכזה יתרחש. לא במקרא שלי, וגם לא במקרים אחרים, יהודים וערבים, שעונו עד מות בחקירות המשטרה והשב"כ, ואלו שנשברו בעינויים, והודו, ובתי המשפט גזרו את דינם על סמך הודעתם שנגבתה בעינויים. (לפי המלצת ועדת לנדוי).

בערעור שהגשתי למחוזי בתל אביב, ע.פ. 98\4388, שנקבע ל25.11.98, ביפני השופטים ברלינר, המר, וביזר, נתנה הוכחה חד משמעית לכך. בית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשות השפטת ברלינר, דחה את בקשתי.

ואן דר לובה, זוכה לאחר מותו. אני, ורבים אחרים, יהודים וערבים, לא נזכה לזה לעולם.

בברלין תוקן העוול. אצל השופטת המחוזית ברלינר בתל אביב – לא. שבתאי לוי

סיכום כל סכומי הכסף ששולמו לבית המשפט, כאתנן משפט.

25.12.96 2000 שח לתיק פלילי 93|7854 השלום תל אביב

16.1.97 1000 שח לתיק פלילי 7854/93 השלום תל אביב

25.2.97 2000 שח לתיק פלילי 7854/93 השלום תל אביב

16.4.97 1000 שח לתיק פלילי 7854/93 השלום תל אביב

15.4.97 1000 שח למתלונן המסכן קורבן של אלימות וגזענות

8.4.98 1000 שח לתיק פלילי 3995/98 השלום תל אביב (מקדמה)

28.7.98 1000 שח לתיק פלילי 3995/98 השלום תל אביב (מקדמה)

לתיק פלילי 89\1858 השלום תל אביב

לתיק פלילי 90\2436 השלום נצרת

ערעור פלילי 91\1 מחוזי נצרת.

(בערך, כ2000 שח, ל3 התיקים)

(עורכת הדין פליאה אלבק, בתוקף תפקידה (בעבר) כמנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בצעה "מחקר", בכדי להוכיח שההתנחלויות לא הוקמו על אדמה פלסטינאית מופקעת. לשם כך נעזרה במטוס, שטס מעל לשטחים הכבושים. מסקנתה של הפקליטה, שההתנחלויות לא הוקמו על אדמה שהופקעה, נכון ומדויק כמו ה"שקר של אושויץ", שמפיצים מכחישי שואה.) (ניאו נאצים מכחשים את שואת יהודי אירופה, כמו שציונים מכחשים את ה"אל נכבה" – השואה הפלסטינית, ושואה שפקדה עמים אחרים – אינדיאנים, ארמנים, צוענים, כורדים, ועוד).

(הזונה המשפטית, עו"ד פליאה אלבק, לשעבר מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, טיפלה בתביעתו של פלסטיני שאשתו נרצחה ע"י כוחות הבטחון. בכדי למנוע ממנו קבלת פיצויים, טענה שהפלסטיני "רק הרויח ממות אישתו". תביעה נוספת, של מוכר פלאפל, ששני ידיו נקטעו בזמן שטיפס על עמוד חשמל, בכדי להוריד דגל פלסטינאי, בכפיה, שכוחות הבטחון כפו עליו באיומים, נדחתה בטענה שקטיעת שני ידיו לא תפריע לו בעבודתו בייצור ומכירת פלאפל). גם היהודי המטומטם שבתאי לוי רק הרויח מהתאונה, סגירת התיק, מניעת טיפולים רפואיים, מהמשפט צדק למופת אור לגויים, ומהמאסר.

שקר החוק והבל הצדק – אישה זונה היא תתהלל.

("שקר החן והבל היופי אישה ירעת אדוני היא תתהלל", משלי לא' ל. הפסוק שונה, בהתאם למציעות הישראלית).

ב16.9.99, זיכה בית המשפט המחוזי בירושלים, את הרוצח נחום קורמן, מהתנחלות הדר ביתר. השופטת רות אור, התעלמה מעדותם של תושבי הכפר חוסאן, ומדו"ח המכון הפטלוגי, והיתיחסה רק לעדותם של היהודים, חבריו של הרוצח. הרוצח נחום קורמן רצח בירי מטוח קצר את השאיד חילמי שאושה, בן ה11, שדרך לו על ראשו, הצמיד את אקדחו לראשו של הקרבן, וירה מטוח קצר כדורים לתוך ראשו של הקורבן. ממש כך, בדיוק, היו עושים הנאצים.

בספר "שמשון" של זאב ז'בוטינסקי, (פאשיסט, אביהם ה"רוחני" של הרביזיוניסטים בישראל. מורם ורבם של בגין, ארנסט, שמיר, שרון, נתניהו, וצמרת הליכוד), (ושל השופט העיברי חנן אפרתי), יש דוגמה למשפט צדק למופת, אור לגויים: "שני אחים באו להתדיין בפני שופט עיברי על חלקם ביבול שדה משותף. הבכור טען – כל היבול שלי – הצעיר טען, -חצי לי וחצי לאחי-. השופט היהודי פסק, על פי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל, וערכי המוסר היהודי של המשפט העיברי, כך: "על חצי אחד אין ריב, שניכם מודים שלאח הגדול הוא. רק על החצי השני יסוב המשפט. על כן, שלושה רבעים לגדול, ורבע לקטן".

הסברו של השופט היהודי, הרחמן בן רחמן היה: "הבכור הוא איש מרמה, אך הצעיר הוא אוויל, והאווילות גרועה מן המרמה". אכן, משפט צדק למופת, אור לגויים.

ז'בוטינסקי הפאשיסט והכוחני, בחר בשמשון כ"שופט", בגלל ששמשון הצתיין בשדה הקרב כלוחם, והרג ארבה פלישטים. גבורתו של שמשון, כלוחם, הכשירה אותו, בעיני זבוטינסקי, גם כשופט.

חזון אחרית הימים של הנביא ישעיה : "ושפט בצדק דלים והוכיח במשור לענוי ארץ והכא ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו", (ישעיה י"א 4-6), לא התאים לדמות השופט העברי, שז'בוטינסקי שאף.

חזונם של הנביאים ישעיה, ירמיהו, ואחרים, בדבר משפט צדק ויחסי אנוש תקינים, ללא ניצול, עושק ומרמא, עדיין לא יתגשם, ולא יתגשם לעולם. חזונו של הפאשיסט ז'בוטינסקי, (ושל הפיהרר דוד בן גוריון, ודומיו), כבר יתגשם במלאו, וקרם עור וגידים במדינת ישראל, לכבוד ולתפארת מדינת ישראל. השופט חנן אפרתי הוא הדוגמה לכך, ויש רבים כמוהו, בישראל ובעולם כולו.

ז'בוטינסקי הפאשיסט אמר: "בראשית ברא אלוהים את הצדק שלי". "הצדק שלי", זה הצדק של עם האדונים היהודי, בעל מבנה גולגולת נכונה, יהודים טהורי גזע, בחיר העמים ועם סגולה, ושל מדינת ישראל בלבד. זה הצדק של הברונים השודדים, החזקים, העשירים, הנוכלים, בעלי האגרוף, המאה והשררה. למען הצדק הזה מותר ליהודים ולחזקים לשקר, לרצוח, לשדוד, את הערבים והחלשים, ולבצע כל פשע אחר, כל עוד זה נחוץ ומועיל ליהודים ולמדינת ישראל. (פסיקת ועדת לנדוי).

ואכן, תלמידו של ז'בוטינסקי, הפיהרר (לשעבר) יצחק שמיר, אמר שמותר לשקר למען ארץ ישראל השלמה. חברת הכנסת למור לבנת, (שחבריה מהחיכוד כינוה "לבנת חבלה", אמרה ברעיון ברדיו, שבכדי להיות ציוני, אסור להיות אוביקטיוי". גם ועדת לנדוי, שדנה בעינויים של השב"כ והמשטרה, פסקה שלמען בטחון המדינה, מותר לנקוט בכל האמצעים, כולל עינויים (פצצה מתקתקת). (פרשת קו 300).

ב"משפט" שנערך בתל אביב, על אונס קבוצתי של ילד בן 11, פסקו ה"שופטות" אחיטוב, הרטמן, ולידסקי: "הילד נראה כמי שנהנה ממנו, ולא כמי שמשתתף בביצועים בעל כורחו". (ידיעות אחרונות, 26.10.01, מרדכי גילת).

עדיין אין תגובות

RSS תגובות

השארת תגובות